כי כבר מלא זמן יושב לי על הראש לעדכן, אבל אני לא מוצאת ממש מה לכתוב...
אז ככה,
אני 3 חודשים מגיוס ובקרוב יש לי יום גיבוש לוחמות, תאחלו לי בהצלחה! D:
בנתיים, וזה נורא מעצבן אותי, הגיוס שלי הוא כלל צבאי,
והתפקידים שנתנו לי במנילה דיי מעאפנים למרות הקב"א והפרופיל הגבוהים.
ניראה שכל התפקידים שנותנים לבנות אלה תפקידים של הדרכה, לימוד, או כל דבר אחר שגובל בהרצאות ושיעמום.
אני מחפשת קצת יותר תנועה. משהו שיגמור אותי מבחינה פיזית.
אני רוצה להשאר בבסיס לשבוע או שבועיים, שיתזזו אותי וישגעו אותי עד שאני אולי אתפרץ ואקבל עונשים כמו ריתוקים או כלא.
אני רוצה את כל זה בשביל לפתח יותר עצמאות ולהעריך את מה שיש לי.
שאני אוכל להעריך יותר את הבית, מזגן, טלויזיה, חופש, ואת הזמן הפנוי שיש לי עם הבתזוג שלי.
ואני יודעת שהיא תסבול מזה,
שהיא תשב בצד בזמן שאני רחוקה ממנה, גם טלפונית,
אבל אני חייבת את זה לעצמי, אני אפילו לא יודעת למה.
אני שונאת את המחשבה שהיא תסבול מזה,
אני שונאת את המחשבה שהיא כמעט בטוחה שאנחנו ניפרד בגלל הצבא,
ואני שונאת עוד יותר את המחשבה שניפרד, כי אני אוהבת אותה כל כך.
ווואו! אני והיא, הג'ינג'ית הקטנה שלי,
אנחנו כבר 4 חודשים יחד! שזה המון D:
לפחות בשבילי!
ויש לי מערכת יחסים בריאה, נקבתית ומוזרה למדיי.
אבל אני יכולה להיות בטוחה, וגם היא, שאני אוהבת אותה, ולגמריי מאוהבת בה.
בכל מקרה, בכמה הימים האחרונים (משלישי עד שישי) הייתי עם ההורים בירדן,
ואח שלי לא הצטרף כי הוא היה בבסיס, ומימלא אסור לו לצאת מהארץ ללא אישור צבאי.
אז נסענו עד אילת, לכניסה הדרומית לירדן, החנינו את הרכב ואחרי כל הסידורים היינו כבר בירדן.
בירדן קיבלנו ג'יפ מושכר ירדני ונסענו למלון.
זה היה טיול מאורגן עם עוד קבוצה של אנשים ומדריך (:
התחלתי לתרגל את הערבית שלי, ונזכרתי קצת בקרוא וכתוב ערבי, עכשיו גדל לי החשק ללמוד ערבית.
ידע של שפות זה כוח. תקשורת זה כוח D:
בכל מקרה, למחרת יצאנו אנחנו וכל הקבוצה לטיול ומסע ג'יפים ממש מגניב במדבר של ירדן,
וגם אני נהגתי, ונהגתי כמו מטורפת!
והיה כ"כ כיף! עלינו עליות חול מטורפות בניסיון לא לשקוע בחולות, ירדנו את אותן עליות מטורפות,
ונפלה לנו הלוחית רישוי D:
אבל תודות לעובד מלון חמוד שנידלק עליי, סידרו לנו את הלוחית רישוי צ'יק צ'ק בבוקר של היום למחרת.
ראינו המון דברים ונופים מדהימים, עשינו המון תמונות והיה מדהים D:
ובלילה נסענו למלון אל-אנבט שבפטרה,
שם עובד המלון החמוד נידלק עליי, והביא לי קוד לאינטרנט חינם (כי האינטרנט במלון עלה כסף).
למחרת נסענו לכיוון המסלול בפטרה, שם עשינו מסלול של 4 ק"מ הלוך ו4 ק"מ חזור,
עם המון הסברים, ילדים וילדות קטנות שמנסות למכור לנו דברים בעקשנות.
היה שווה.
אבל מיותר לציין שהאוכל בירדן לא משהו. במיוחד הפירות והירקות.
למחרת שוב יצאנו לטיול ג'יפים מגניב בוואדי, ונסענו בדיונות (והרכב שלנו שקע פעם אחת ולקחו איזה 20 דקות לחלץ אותו)
ונסענו בנהרות, ועברנו בנווה מדבר מהמם.
היה מגניב לגמריי.
והנופים הסילעיים מדהימים :O
אבל כמה דקות לפני שאנחנו יוצאים לכיוון שער הגבול הדרומי, וניפרדים מהקבוצה שיוצאת משער הגבול הצפוני,
נגנבת לנו המצלמה. עם כ-ל התמונות.
ואת זה גילינו רק ליד שער הגבול.
ממש התבאסנו, ועד עכשיו אני מתבאסת.
אבל יש לנו מלא תמונות מחברי הקבוצה, והבן של המדריך, צילם את כל הטיול.
כך שלא חסר.
אבל עדיין מבאס.
מיותר לציין, שהמדריך הירדני שנסע איתנו לשער הגבול הדרומי כליווי, כל הדרך ניסע לשכנע אותי להתחתן איתו,
אז שלחתי לג'ינג'ית שלי SMS ושאלתי אותה אם כדאי לי להסכים...
אתם יכולים לנחש את התשובה D;
אה כן. והייתה לי קליטה ישראלית במקומות מסויימים! D:
וכאן אני אסיים את הפוסט.
3> סנה, שרוצה לשתות חלב גמלים.
[אני רצינית.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
