אני לא חכמה, וגם לא ניראית כזאת~'>>

אז יאללה, יצאתי לקורס חובשים קרביים!

כל יום זה פתיחת ורידים, לימודים והזרקות..

כ"כ הרבה לימודים!

אני מוצאת את עצמי תשושה ברמות שלא ידעתי,

אני לומדת 14 שעות ביום וישנה בין 3 ול5 שעות בלילה.

ואם אני רוצה ללמוד, זה על השעות שינה שלי.

ואם אני רוצה לרוץ ולעשות לעצמי אימון זה על השעות שינה שלי.

ואם אני רוצה לנשום - זה על השעות שינה שלי.

אבל מעבר לעייפות, הרבה מעבר לעייפות - אני שבוזה.

פשוט שבוזה.

אני שונאת את צריפין ואת בה"ד 10 בפרט,

זאת לא ההרגשה המשפחתית המדהימה שיש לי בקרקל.

כאילו, גם בקרקל טחנו אותי ברמות שקשה לתאר, בין אם זה ספורט ושמירות,

אבל נהנתי מזה, זה היה פשוט משחק - אפילו נהנתי מהעונשים (כל עוד הם לא שעות ביציאה - שאגב, קיבלתי רק פעם אחת שם.).

משחק קשה, משחק מעייף - עם הרבה חוקים וסכנות, כיש לך אפילו נשק חם ביד כל הזמן.

אבל נהינתי מכל רגע.

החברה שם מדהימה, הבנות, האוהלים שמתנדנדים ונופלים כשיש סערת רוח בחוץ,

המפקדים, שאומנם בדיסטאנס, אבל דואגים לך בכל רגע, מקשיבים ועוזרים לך כמה שהם רק יכולים.

ופשוט, "משפחה לוחמת" זה לא סתם צירוף מילים - זאת ההגדרה המדוייקת.

מההרגשה המשפחתית הזאת עברתי לצריפין, לקורס חובשים.

שכן, אני מאוד רוצה להיות בו, אבל הם לאט לאט מורידים לי את המוטיבציה.

אין שם דאגה לחיילים, אין כמעט התחשבות מצד המפקדים ואין ראבק.

אני לא יכולה בלי ראבק.

באמת שקשה לשבור אותי, והם לא באמת הצליחו. עדיין. הם גם לא יצליחו.

אבל מה קשה להם להחדיר בי קצת ראבק?

אבל זה בסדר, אני אסתדר לבד.

זה אומנם משחק יותר משעמם, אבל משחק.

כי בתכלס?

אני עושה מה שבא לי.

אני מתמרנת את המקום הזה כאילו זה בצפר ועושה מה שבא לי.

הרעיון זה פשוט לעשות הכל חכם.

להפעיל הגיון - ולפעול לפיו.

חוץ מזה אני א' מחסן.

טיהי ;)

ומי שמבין, אני כבר יכולה לתלות אמפולה ברחבי בה"ד 10.

החיים טובים (:

מעבר לזה, המפקדת שלי מקרקל,

התותחית הזאת, יוצאת לקצונה.

היא שברה דיסטאנס ומוצ"ש כל הכיתה נוסעת אליה לעל-האש ושינה (:

ביום ראשון כבר נחזור לבסיס.

וואו כמה שלא בא לי לחזור לשם לעוד שבועיים מייגעים.

וכרגיל, שינה לא באה בחשבון, אני אנצל את הסופ"ש הזה עד תום.

שכחתי להגיד, בהתלהבות מטורפת,

שלפני שיצאתי לקורס חובשים עשיתי את המסע סיכה!

ועכשיו אני גאה להיות עם כומתת בקו"ם מכוערת עם סיכת "חיל הרגלים" עליה!@W#$%T^&

~פוצחת בריקוד מאושר ודיבלי בעליל~

D:::

והדבר האחרון שאני רוצה להגיד,

ואיתו לסגור את הפוסט - 

ג'ינג'ית שלי, אני אוהבת אותך!

ואת אהבת חיי!

ואין, באמת שאין מילים לתאר מה שאת גורמת לי להרגיש...

אני אוהבת אותך3>

3> סנה, שעייפה, שבוזה, חזקה ומאוהבת.

[תגיבו! או שאני אשלח עליכם חולה פרקינסון שיתאמן עליכם בפתיחת וריד.]