העניין הוא, שהייתה אסיפת הורים. וההורים שלא לא יצאו מרוצים במיוחד בכלל. בכלל.והם כופים עליי עוצר שכזה.
אני חייבת להיות בבית אחרי בצפר. ישר אחרי בצפר.
ואני לא יכולה, נפשית אני לא אוכל לסבול את זה. המחשבה עצמה מזעזעת אותי.
ועד עכשיו זה היה בסדר,
כי אחרי בצפר היה לי ביוטופ, או שעזרתי לנוי בכל ענייני הספר מחזור.
אז לא הייתי צריכה לחזור הביתה ישירות.
אבל כ"כ נימאס לי.
אני מעדיפה לשבת לעשות ביוטופ במשך שעות מאשר להיות בבית!
זה לא אמור להיות ככה.
אבל אני לא יכולה לסבול סביבי את המשפחה שלי כל הזמן,
וזה לא אישי כי אני כן אוהבת את המשפחה שלי, אבל אני לא יכולה לסבול אף אחד בצורה קבועה ורציפה לזמן כ"כ ארוך.
אני צריכה שינויים. אני ח-י-ה על שינויים.
אקראיות. ספונטניות וראנדומליות מוחלטת.
לא בית.
לא בית.
לא בית.
אם אני אהיה בבית ליותר מיומיים רצופים, אני אשתגע.
אני אאבד את עצמי.
אני לא רוצה לשמוע יותר את הציווי "תחזרי הביתה"
לא רוצה לחזור. וכשאני אחזור, זה יהיה מתוך עייפות או שעמום מוחלט.
כי לזה בית משמש. שינה ומקלט מאיתני טבע.
אני כ"כ אוהבת את החופש שלי, כ"כ מעריצה אותו.
רק שעכשיו אני מרגישה קשורה ברצועה.
כמו כלבלב מפגר ומוגבל.
ואני שונאת את עצמי.
3> קייט
[שמישהו יוציא אותי לסיבוב..... *נובחת באומללות*]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
