האמת שמסתתרת בפנים

יקירי,

אני אוהבת אותך מאוד ולכן לא אגיד לך את כל זה כעת כשאתה בתקופה לחוצה שכזאת. אבל דברים אלו יאמרו תהיה בטוח.

בתקופה האחרונה עמדת בלחץ מטורף. זה סמסטר לא קל בשבילך אני יודעת. איכשהו כל הרצון והעשיה שתמיד היו לך נעלמו ונשארת עם חוסר חשק עצום.

לאורך כל הסמסטר נראה היה כאילו אתה אפילו לא מנסה. רק מתבסס בתסכול של עצמך. אומר לי שאתה מודע להתנהגות שלך ושאתה לא יודע מה לעשות בנידון. ואני מבינה. באמת שאני מבינה שיש תקופות כאלו.

אבל אז הגיעו ההגשות של הפרוייקטים. וזה נראה כאיו לא מזיז לך כלום.

אני עבדתי כמו חמור מסביב לשעון. חוזרת כל יום הביתה ב12 בלילה וקמה ב5 רק כדי שהכל יתקתק ויעבוד כמו שצריך.

אני מודה, אני מאלו שיש לה משמעת עצמית לא רעה ולא הגעתי למצב שבו אתה היית בכל אחד ואחד מהפרוייקטים שלך.

ואני לא מצפה שכולם ינהגו כך אבל לאורך החודש האחרון אפילו לא ניסית להראות שאתה בכלל מעוניין להגיע לקו הסיום במצב טוב.

ובשבועיים האחרונים זה בכלל נראה כאילו אתה שם לעצמך בכוונה רגל כדי שלא תוכל להגיע לקו הסיום.

אתה לא מתמודד טוב עם לחץ ושוקע בחור שחור.אני מבינה את זה. ועדיין. זה עדיין מרגיז. זה כואב. זה מאכזב וזה מתסכל.

כי אני כל הזמן הזה מנסה לעזור ואתה מנפנף אותי. אומר שלא צריך רשימות אתה זוכר הכל. ובכל פעם מחדש מגלה בדקה ה-90 ששכחת משהו חשוב. אתה לא מתכנן את הזמן שלך. אתה אפילו לא מנסה.

וכל זה הורג אותי.

הורג אותי שאני בכמה מקרים זנחתי את הפרוייקטים שלי ונשארתי לעזור לך לתוך הלילה. וכל אותו הזמן אתה ממשיך לנסות להכשיל את עצמך עם התעקשות מטופשת על דברים שאתה מציג כהכי חשובים אל בעצם הם לא.ואתה מתעסק איתם רק כדי למשוך זמן ולא לסיים. ואז אתה עומד שם בהגשה ומתוסכל ומאוכזב אבל לא באמת. כי אתה כבר הרמת ידיים.

אני זונחת את העניינים שלי ויש לי עוד הרבה הגשות נוספות אבל אני עושה את זה מאהבה. והרבה דאגה. כי אני לא רוצה שתיכשל באף קורס. אבל כשאני מוותרת על הדברים שלי ונשארת עד מאוחר לעזור לך ועושה איתך לילות לבנים וכל מה שאתה עושה זה רק להמשיך להכשיל את עצמך זה יריקה בפרצוף.

מחר הגשה נוספת שלך. אני עכשיו דיברתי בטלפון חצי שעה בניסיון מטורף למצוא בשבילך משהו. והמשהו הזה הוא לא נדיר. יכלת לקנות אותו אם רק היה לך אכפת. יכלת לחפש בעצמך ולמצוא בחמש דקות אם רק היה לך אכפת. אבל לא אכפת לך משום דבר יותר.

מחר אחת הגשות החשובות שלך לסמסטר הזה ואתה זרקת עליה זין. ענקי.

וכשדיברנו בצהריים ועברתי איתך על כל הדברים שעוד נשאר לך לעשות אמרת שאני מעצבנת.

והפלא ופלא צדקתי ושכחת חלק מהדברים.

במקום לעבוד על ההגשה שלך הלכת ועזרת למישהו אחר עם הגשה לעוד יומיים שלא באמת חשובה.

ושוב אתה מוכיח שאתה לא שם זין על הכל.

וכשאני זונחת את הדברים שלי בשביל לעזור לך ולך בכלל לא אכפת אתה מכאיב לי שוב ושוב.

אני מתוסכלת ממך כל כך בתקופה האחרונה וזאת תחושה נוראית להרגיש כלפי מישהו שכל כך אוהבים.

אתה עקשן. מסרב להקשיב. מסרב לקבל עזרה בדברים החשובים. שם לעצמך רגליים ולא שם זין על כלום.

וזה פוגע

כי לא משנה כמה אני מנסה לעזור. ולא משנה כמה יכלתי לעזור. אם אתה לא מוכן להקשיב, ולא מוכן בכלל להתאמץ ובכלל גם לא אכפת לך מזה אז בשביל מה אני טורחת בכלל?

אני מנסה בכל מאודי למנוע ממך להיזרק מהתואר שעבדת כל כך כל כך קשה בשבילו. אנחנו שנה לפני הסוף. ובמקום לנסות להחזיק מעמד עוד קצת אתה מוותר. ואני נשארת, מנסה להחזיק הכל ביחד בשבילך וחוטפת ממך יחס של זלזול,קוצר רוח ואטימות מוחלטת.

וכל זה על חשבון הפרוייקטים וההגשות שלי. על חשבון השעות שינה שלי. על חשבון הזמן שלי.

ואני וויתרתי על כל אלה מאהבה ורצון. אבל המינימום שציפיתי לו זה שגם אתה תרצה את זה במידה מסויימת. שאתה לא תזלזל. תתיחס ברצינות להגשות שלך כמו שאני מתייחסת אליהם אם לא יותר. שיהיה לך אכפת בכלל אם נמשיך ללמוד יחד גם שנה הבאה. כי שנינו יודעים שעם הלימודים האלה בקושי רואים את הבן זוג. אלא אם הוא כבר לומד איתך ואתה רואה אותו לפחות, גם אם לא באמת יוצא לך לדבר איתו.

יקירי,

אני מרגישה שבתקופה האחרונה מעט רמסת אותי.התעלמת ממני ומהנסיונות שלי לעזור לך. וכשנשארתי לצידך בלילות הלבנים לעזור לך אפילו לא הראית שאכפת לך בכלל מההגשה. מהפרוייקט. מהלימודים. ושעצם היותי שם לא מזיזה לך.

וזה פוגע