אני דפוקה בזה שאני דפוקה...
אני דפוקה בזה שאני נותנת לאחרים לנצל אותי.
אני דפוקה בזה שאני מפחדת.
ואני דפוקה בזה שאני דפוקה.
חושבים שאני מוזרה בגלל שיש לי הומור שונה משל כולם.
חושבים שאני מוזרה בגלל שאני אוהבת סוג מוזיקה שונה.
וחושבים שאני מוזרה בגלל הכל.
אני לא יכולה להתנגד בלי לצאת פראיירית.
אני לא יכולה לא לפחד.
אני לא יכולה לאהוב את מי שאוהב אותי למרות שאני כן.
ואני לא יכולה לחיות...
ישראבלוג מעצבן.. אתמול כתבתי פוסט ענקי וזה פאקינג לא שלח!
נתקע "אין אפשרות לעריכה"ככה זה כתב.
אתמול אני רשמתי סיפור רומן בהמשכים,אני חושבת שיצא לי די יפה. אבל מה [רשמתי למעלה]
אני אנסה לרשום שוב מחר..
אני דפוקה,פשוט דפוקה.
יש בנים שמתחילים איתי בגלל החזה שלי,ומטרידים אותי,נוגעים בי.
כמה שאני מנסה להתנגד ,הם יותר חזקים ממני. באמת שאני מתנגדת ומתרחקת אבל פשוט אי אפשר.
אני נפתחתי עם זה לאמא שלי,אבל מה היא עשתה? צחקה.
היא צוחקת על זה,כאלו זאת שטות,היא לא יודעת מה קורה בדור של ימינו,אונסים רוצחים ועוד..
אבל היא פשוט צחקה,היא אומרת שזה סתם אל תתיחסי.
ועם יאנסו אותי יום אחד [טפו טפו טפו]? [חח עכשיו כתבתי את זה מישהו נכנס לאייסיקיו וזה עשה 3 נקישות,אתם יודעים]
אני מפחדת ללכת ברחוב,בואו אני אספר לכם סיפור שקרה..
אני הייתי אז בכיתה ו',הלכתי לי שמחה מבית הספר,כשעברתי בסביבה מתקדמת לעבר הבית שלי אני מרגישה שמישהו עוקב אחרי,אני מתחילה ללכת קצת יותר מהר.
לפתע משהו נוגע לי בתחת! אני מסתכלת ואני רואה נער,הרבה יותר גבוה וגדול ממני.
אני מתחילה להלחץ ולרוץ ריצה קלה,היה לי תיק כבד וקשה לרוץ עם תיק כו כבד.
הוא תופס אותי,ומתחיל לגעת בי אני צועקת "דיי,תפסיק" מנסה להשתחרר ממנו,אבל הוא לא מפסיק ומנסה לנשק אותי.
למזלי הייתי ליד הבית וישר ברחתי משם וסגרתי את דלת הכניסה.
אני לפעמים רואה אותו בחוץ,ופעמים רבות הוא רדף אחרי.. סיפרתי לאמא שלי והיא צחקה...
גם בהסעות מציקים לי..
אני לא מבינה אותה,מה,כשמשהו יותר גרוע יקרה רק אז היא תדאג? או שגם זה לא?...
אני לא יכולה לפנות למבוגר אחר,כי פשוט לא. מה זה יעזור לי? הוא יעשה משהו בנידון? מה?
אני צריכה לשים את העיצוב שהכינו לי,אבל עכשיו אני חולה ולא מרגישה טוב,יש לי חום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
