החיים יפים :)

היום בשיעור תקשורת המורה סיפר לנו על סרט שהוא ראה בפסטיבל סרטים שהיה אצלנו בעיר...

לסרט קוראים אטבים ולא במובן של אטבי כביסה,אלא האטבים בצבע כסף שתופסים איתם ניירות.

מסופר על עיירה בארה"ב שכמו רוב הערים חיה בבועה של עצמה כאשר מנהלת בית הספר שמה מחליטה שהיא רוצה שהתלמידים יחשפו לעולם יותר וילמדו דברים חדשים,ולכן היא שולחת את הסגן שלה להשתלמות והוא לומד על השואה.

הנושא נלמד שנתיים ויום אחד תלמיד אומר שהכל נשמע לו נורא..אבל הוא לא מצליח להבין את הכמות 6 מיליון כאילו המספר לא נקלט לו בראש.

הם מחליטים להתחיל לאסוף אטבי נייר כאלה במטרה להגיע ל-6 מיליון,בהתחלה העסק צולע וקשה להם יחסית אבל אז מגיעים שני עיתונאים גרמנים שנראו לילדים בדמיון כמפלצות ומתגלים כאנשים נחמדים שעוזרים להם לפרסם את אסיפת אטבי הנייר בעיתונים רבים.

הענין תופס קצב כאשר לחלק מן האטבים שנשלחים אליהם מוצמד מכתב מניצולים שונים,לבסוף התלמידים מגיעים לסכום של 27 (!!!) מיליון אטבים שנמצאים ארוזים בקופסאות קופסאות בכמה כיתות.

בישיבה שנערכת כדי להחליט מה לעשות עם האטבים הרבים עולה הרעיון שאין כמו רכבת לתאר את השואה,ואכן שני הכתבים הגרמנים חורשים את גרמניה עד שמוצאים קרון אמיתי ששימש להעברת יהודים בשואה.

הם מציבים אותו באמצע העיר ובתוכו בתוך חביות רבות 12 מיליון אטבים לזכר היהודים ושאר האנשים שנרצחו בשואה.

ובעצם עיר בארה"ב שאין בה אפילו אדם יהודי אחד,או קשר ליהדות למדה והגיעה למצב של הנצחה מיוחדת שכזו וזהו סרט אמיתי...!

אותי אישית מאוד עניין לשמוע

למרות שבדרך כלל נושא השואה חשוב וידוע לי אבל זאת פעם ראשונה שהרגשתי מין צורך לכתוב את זה...