הבלוג של אחת שחולה על צילום:)

פרק חמישי- החמניה והסחלב.

החמניה מרגיש בודד כמו פרח נבל, שנפל לו על המדרכה, דרכו עליו שוב ושוב, עד שנפל לביוב, בביוב היה לו מסריח ורע, עד כמה רע..

חשוך ואפל כ"כ רע.

כולם לא ראו אותו מרוב שהיה בצד, ברע שלו בלא טוב שלא..

רק עסוק בשלו הפרח, בזה שדורכים עליו שוב ושוב...והוא כ"כ יפה הפרח, מבחוץ צבעים עליזים,מבפנים הכל רע לו.

חושב שלא מבינים אותו, שלא סומכים עליו, שלא חושבים שיבינו אותו.

לא יכול לסמוך על אף אחד, בלי לחשוב על מה יחשבו עליו.

רק רע לו כל דבר, מכל דבר קטן.

רוצה רק שהכל יהיה פשוט וקל, ולא רק מסובך.

רוצה מישהו, כמו הסחלב, חבר גדול ויפה מחפש לו הפרח הרקוב הצהוב נחמה, שיוכל לשחק איתו להיות איתו, לבלות איתו, לספר לו הכל... שיהיה לו נחמד וכיף, שלא ירגיש בודד ועצוב.

רוצה שהוא יתייחס אליו, ולא יתעלם ממנו בישביל חברים אחרים סחלבים חדשים מהגינה שלו, רוצה סחלב חבר באמת טוב לא משנה לו איזה סוג, מישהו טוב שאפשר לשפוך עליו את הלב...

 רק עייף לו מהכל, מהרוב בחיים שלו. רוצה רק לישון לו בתוך האדמה ולא לקום יותר, כאילו שום דבר לא קרה.

רוצה שהכל יעלם, כאילו שום ריב עם החברים הצהובים שלו הפרחים לא היו...החמניות כמוהו..הוא היה חמניה מסוג אחר, נובל ומלוכלך שקוע לו בתוך הבוץ, שלא מצליח להיחלץ ממנו. כמה שהוא מנסה אבל לא מצליח.

בוץ מסריח, מטביע. רוצה לצאת לו לחופשה, לאיזה גינה. ולא להיות שקוע בביוב, עם החברים הסחלבים שצוחקים עליו ויורדים עליו, על כמה שהוא מלוכלך, מושפל,ואין לו חברים אין לו אף אחד.

רק הוא עסוק בשלו עצוב לו בצד, בזמן שכולם נהנים לו, ולא שמים לב אליו.

אפילו לחמניות, בני המשפחה שלו, מתעסקים עם הסחלבים בגלל עד כמה שהם יפים, עם הצבעים המרשימים שלהם, והיופי המרהיב.

החמניה רוצה להיות כמו כולם, אבל הוא בביוב, ואין לו צבע מעניין, הוא יודע שמצבעים לא שופטים את היופי, אבל עדיין רק רע לו ולא מצליח לצאת מהבוץ, שתקוע בביוב.

אחרי חודש, הסחלבים שמים לב, שהחמניה כמעט נרקבת לה בביוב. מנסים לשכנע אותו להצטרף אליהם, אבל הוא עסוק בשלו עד כמה רע לו, ועד כמה הוא כועס על זה, שפוגעים בו ודרכו עליו עוד ועוד, הם מנסים לעודד אותו שיש בחוץ שמש, שתעזור לו לגדול, אבל הוא עדיין לא רוצה , עסוק בשלו.

קראו לו המתבודד, לחמניה המסכן.

הוא באמת הפך לכזה, הפך להיות בצד לבד, כמתבודד.

עד שרגע אחד, התקרבה אליו, החמניה הנקבה, הזוהרת היפה. הורודה, שרק עזרה לו, וניחמה אותו. עד כמה שהוא לא צריך להתייחס לכל הסחלבים האחרים, החמניות שיורדות עליו.

הוא הבין שיש פרחים אחרים בעולם, שיכולים להוציא אותו מהבוץ, אפילו שזה קשה , קשה היה לו מאוד.

היא דאגה לו, טיפלה בו, כל יום הוציאה קצת קצת,

חלקיקים של הבוץ, לאט לאט עזרה לו לצאת, עד שבסוף הצליח, אהב את הסחלביה, והיה איתה לנצח,

התעלם מכולם, היה מאושר, הפך לצהוב לא מלוכלך,

פרח לו הפרח, במעלה ההר.

והיה מאושר ופורח מדהים ונפלא. התחיל להסתובב יותר עם כולם, עם חבריו הסחלבים,חמניות אפילו נרקיסים,כלניות רקפות ואירוסים.

התחיל לצאת לעולם עם השמש היפה, כי גילה לו חברים חדשים בגינה חדשה, הביטחון שלו עלה מאז שהסתובב עם הסחלבית, טייל עם כולם...

הוא הבין שצריך לצאת לעולם להכיר פרחים חדשים, ולא להיות בדיכאונות ורחמים עצמיים שרע לו...כי אז הוא יישקע עוד יותר מהבוץ...תמיד יהיה מישהי שיימצא אפילו שייקח לו המון זמן.