הבלוג של אחת שחולה על צילום:)

מי שעוד לא יודע מי זאת אנה פראנק, או שמע ולא קרא את היומן שלה אני אספר בקיצור מה היא כתבה, אני

קראתי את הספר שלה+עוד ספר שאישה התגוררה במחבוא כתבה על אנה ועל החיים במחבוא.
החלטתי שאנה פראנק זה ספר מעניין למדי ואני אוהבת ספרים של מלחמת העולם ה2 למרות שהם ספרים עצובים,

תמיד מסקרן אותי לדעת מה קרה אז באותה תקופה.
אז אנה פראנק היא גרה באוסטרליה היא וכל המשפחה שלה וחברים של המשפחה גרו במחבוא והתחבאו

מהנאצים , המחבוא שלהם היה מאחורי ארון ספרים. הם נאלצו לא לפתוח חלונות, לא לעשות רעש שאנשים זרים

נכנסו הביתה..
הם בקושי אכלו. אכלו רק תרד, תפוחי אדמה ולחם יבש. שנתיים שלמות הם היו במחבוא ולא יצאו מהבית. מ1942

עד 1944 אנה כתבה את היומן הפרטי שלה יום יום, וכל פעם היא כתבה על הריבים שהיו בין אנשי המחבוא,על

החיים שלה, על מה שהיא תרצה להיות בעתיד,עיתונאית. על החבר שלה פטר...
8 אנשים היו במחבוא:
מרת פראנק(אמא של אנה פראנק)
מר פראנק(אוטו פראנק)
מרגוט (אחותה שלה אנה)

מר ואן דאן ומרת ואן דאן(חברים קרובים של מרת ומר פראנק)
פטר(הבן של מר ומרת ואן דאן, שהוא בעצם גם חבר של אנה פראנק בהמשך הספר)
דיסל (רופא השיניים של המשפחה)

ולעיתים גם מיפ והאלן באו לשם.(מיפ והאלן הם זוג נשואים , אוטו פראנק הכיר את מיפ בהתחלה כשהיא הייתה

עוד רק פקידה שלו.)
המקום היחיד שאנה פראנק הכי אהבה להיות בו הוא בגג ובעלייה של המחבוא. היא ופיטר תמיד אהבו לשבת שם

ולדבר הרבה הרבה זמן.
תמיד כולם שמעו את הפיצוצים של המטוסים הגרמנים באים לבית שלהם, והיריות.
אחד מהשכנים ההולנדים שלהם הלשין על המחבוא שלהם והגרמנים לקחו אותם להריגה.

אנה פראנק ומרגוט נפטרו במחנה ההשמדה ברגן-בלזן ב1945
גברת ואן דאן נפטרה גם במחנה ההשמדה הזה.
וכל השאר נפטרו ממחלות ועוד כל מיני סיבות

האיש היחיד שניצל עד הכי הרבה זמן היה אבא של אנה פראנק(אוטו פראנק) הוא זה שהוציא את הספר של אנה

פראנק.

אנה פראנק זה ספר מעניין מאוד ובאמת מומלץ, אפילו עשו על אנה פסל, והמחבוא שלהם עכשיו הוא כרגע בתור

מוזאון ובאים לשם הרבה אנשים.

הרבה זמן לקח לי לכתוב את כל זה, אני מקווה שתקראו לפחות חלק, תגיבו דעתכם.

הנה תמונות שלה:

אנה ואחותה מרגרט

הפסל שעשו לה:

אנה פראנק ומרגרוט אמא שלהם שהיו קטנות

אבא שלה, מר ואן דאן ומרת ואן דאן

הנה המחבוא שהם הסתתרו בו:

הנה הארון ספרים שהם הזיזו אותו כמו דלת שמאחוריו היה חדרי המחבוא: