הבלוג של אחת שחולה על צילום:)

אני יודעת שזה לא בלוג פרטי, ואני לא כותבת פה על חיי. ואני יודעת שקוראים כאן יותר מדי אנשים שאחרי זה יחקרו אותי על מי כתבתי ולמה. אז מי שמכיר אותי אל תשאלו אותי במסנג'ר למה כתבתי את זה טוב.?

רק מי שאיתי בקשר שישאל, ולא סתם אנשים שאני מכירה ממפגשי ישראבלוג שנכנסים לבלוג ופתאום אחרי המון זמן שולחים הודעה בגלל מה שכתבתי. אז אל תעשו את זה כי זה מעצבן טוב?

אני סתם כותבת בשביל להוציא את זה החוצה, כי זה כבר תקוע לי המון זמן ומציק.

אתם לא חייבים לקרוא הכל(אפילו לא רצוי לקרוא זה משהו שאני פורקת כרגע).

טוב בקיצור, יש לי איזה משהו שמציק לי הרבה זמן על ילדה אחת שהייתה חברת ילדות לשעבר רחוקה.

אנחנו לא בקשר לפחות שנה שלמה, עם המון ריבים, ניסיון לתקן את הקשר ולא מצליח.

אני כבר לא שומרת עלייה טינה, כבר בקושי כועסת כי אני כבר לא זוכרת בקושי מה היה מרוב שניסיתי לשכוח מה היה-הצלחתי לשכוח חלקים חלקים.

לא משנה על מה רבנו שאני בקושי זוכרת, או איך ומתי. אני לא יודעת אם היא עדיין קוראת פה(זה לא נשמע הגיוני)

הבעיה היחידה היא שאני כל הזמן חולמת עלייה. זה מה שמציק לי.

אני לא יכולה להפסיק את החלומות שלי, אני לא יכולה לשלוט עליהם. תחילת שנה זה היה יותר נורא, חלמתי על החיים שלה, דברים שבאמת היו נכונים(יש לי חלומות שבאמת מתגשמים וזה קצת מפחיד), או כל מיני מחשבות שיוצאות בתוך החלום עלייה.

ואפילו אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לחלום עלייה ובאמת חלמתי.

אחרי המון זמן, לפני איזה כמה שבועות, שוב חלמתי עלייה אחרי המון זמן.

תמיד יש תקופה שאני לא חולמת עלייה, ואחרי זה שוב ושוב.

אני יודעת בערך מה הסיבה שאני לא חולמת עלייה:

חלומות מוציאים את התת מודע וכל המחשבות שמנסים להדחיק,

וכל זה שאני כבר שכחתי אותה, ואני ממשיכה בחיים שלי והיא בשלה עדיין יש משהו קטן במחשבה התת מודעת שאני חולמת עלייה משום מה.

לא משנה על מה אני חולמת,

טוב זה כמו חלומות של דברים שהייתי רוצה לומר לה ולא מעיזה ובתת מודע רוצה שזה יקרה(תת מודע- מה שפרויד זה שהמציא את הפסיכולוגיה, זה בעצם מחשבות שאנחנו בעצם לא מודעים אליהם זה תת מודע).

כמו למשל, שהייתי רוצה יום אחד אי פעם או שרציתי לדבר איתה על כל הריבים שהיו בנינו כדי להוציא הכל ולהפסיק לשמור בבטן.

וזה לא יקרה.

המון דברים, המון מחשבות שיוצאות החוצה מתוך החלום.

והלוואי שהייתי יכולה לשכוח הכל-אבל כל מה שנוגע לחלומות אני זוכרת כמעט הכל.

אז השאלה היא, איך להפסיק לעזאזל לחלום עלייה?

או איך לפחות להוציא את כל התת מודע, או כל המחשבות שאני לא רוצה לחשוב שמציקות לי בלילה?

לחשוב עלייה, אני כבר בקושי חושבת עלייה כמו פעם. וגם אפשר לומר,די שכחתי ממנה.

ולמה אם אני כבר אמרתי לעצמי שאני שכחתי אותה, למה עדיין לא נעים לי להיות לידה? למה אני לא מסוגלת להסתכל לה אי פעם בעיניים? למה יש לי צמרמורת מוזרה ולא נעימה שהיא עוברת לידי במסדרון?

והדבר בעניין הזה, ששנינו כבר אחרות לגמריי ואף אחת לא מכירה אחת את השניה כי שתינו השתננו כ"כ הרבה.

אז בגלל שהשתננו, אף אחת לא יודעת אם השניה נשארה כמו ממקודם, ואנחנו פושטות אחת את השנייה בגלל איך שהיינו פעם.

אם מישהו היה מכיר אותי בחטיבה, או ביסודי ורואה אותי עכשיו כבר בתיכון. שהוא חושב שהוא עדיין מכיר אותי, הוא ממש לא.

אפילו אנשים שהם חברים שלי בביה"ס, לא חברים טובים סתם חברות בעיקר. הן לא ממש מכירות אותי, יש דברים שאף אחד לא יודע עליי. אפילו משפחה, יש דברים שבתוכי אני יודעת שלא מצליחים להכיר אותי לעומק הכי.

גם כי השתנתי מאוד משנה שעברה, עבר עליי שינוי עצום שאי אשפר לתאר במילים. ואם אתחיל כבר לא אסיים.

ואני לא אותה אחת, אני כבר מישהי אחרת.

יותר נכון, אותה אחת מבחינה חיצונית, אבל מבפנים המחשבות שלי שונות, ההתנהגויות שלי שונות, השגרה שונה והכל. מאז החופש הגדול חל עליי בגרות מסויימת והכל השתנה.

ומה זה קשור לעניין שכתבתי למעלה?

שפשוט התכוונתי להגדיר, ששתינו פנינו לדרכות אחרות, אני בשלי והיא בשלה. ושום דבר באמת לא יחזור להיות כמו פעם. כי מה שהיה הוא היה וזהו נגמר.

ובגלל שזה כ"כ לא מציאותי, זה עוד סיבה שאני חולמת עלייה.