הבלוג של אחת שחולה על צילום:)

לא יודעת איזה משחק זה אבל אמורים לכתוב מה מעדיפים יותר אז זה נשמע נחמד...

אני מעדיפה מישהו, שיהיה בוגר ממני

בשכל , לא בגיל.

אני מעדיפה חברה, שיהיה אפשר לסמוך עלייה, ולא להיות איתה רק בישביל לא להרגיש לבד.

אני מעדיפה ידיד טוב, כמו אח, גם עליו שאפשר לסמוך לספר לו הכל, ולא להיות לבד.

אני מעדיפה שלא ישקרו לי, שיאמרו לי את האמת בפנים , לא ישקרו לי ויתנו לי להרגיש לבד.

אני מעדיפה שלא אריב יותר עם כולם, שארגיש שלא אהיה לבד.

אני מעדיפה לעשות ספורט, יותר מאשר כל דבר אחר.

אני מעדיפה להוציא את העצבים שלי , מכל דבר אחר.

בצדדים שונים, בדברים שונים.

אבל לא על אנשים, לא בקללות, לא בצעקות.

אני מעדיפה ללכת רחוק רחוק, לרוץ רק כדי להוציא את כל הכעס שלי, מאשר לא על אחרים.

מעדיפה שאוכל לבלות, הרחק מכולם שאהנה לי בשלי, שאצלם בלי סוף

שאהנה בלי סוף.

אני מעדיפה לעשות מה שאני אוהבת, בלי שישפטו עליי בגלל זה

אני מעדיפה להנות ממה שאני אוהבת, ולא להשקע בדיכי בגלל מה שאני לא אוהבת.

אני מעדיפה לא לחשוב שיפגעו בי, ולמצוא לי מישהו שבאמת לא יפגע בי.

אני מעדיפה שלא סתם יגידו דברים בלי להתכווןן לכך.

אני מעדיפה שיגידו לי את האמת בפנים, שיתכוונו לכך!

אני מעדיפה להשקיע הכי הרבה על הציונים, בישביל להתקבל לאומנות חזותית.

אני מעדיפה לוותר על בילויים עם חברות, בישביל שאצליח בלימודים.

אני מעדיפה לכתוב כל היום מצידי, העיקר שארחיק ממני את הצרות, ואתעסק עם הדימיון.

חשבתם על כך?

אנחנו הנמלים לעומת כדורה"א (כדור הארץ למתקשים חח)

הנמלים האמיתיים הם כלום , ריק ליד כדורה"א, הבניינים הם החול של הנמלים(אנחנו)

האורות של החול , הם האורות של הבניינים, האורות מהמחשבים שליד כדורה"א המחשבים הם ניירות קטנות.

והניירות הצבעוניות בתוך החול, הם כל הטכלונוגליה המצלמות והכל, ליד כדור הארץ,הנמלים(אנחנו) משתמשים בהם ליד כדורה"א.

העצים נראים כמו מקלות, הבניינים ה"גדולים" לעומת כדורה"א נראים כמו ערימה של גפרורים, שיש ששריפה בערימה מכדורה"א זה נראה כמו גפרור שנשרף. הקווים, הם בעצם קווי הכביש שנמצאים על הכביש(דיי לא נכון), ומרחוק נראים כמו קווים קטנטנים שנכנסים לתוך המדרכה.

ההרים נראים מכדור"א כמו כדורגל חום חולי,הנוף מההר נראה כמו חול צבעוני עם קווים ומקלות.

וכל החיות, הכלבים, נמלים(בני האדם אנחנו חח),ואפילו הפילים נשמעים כמו חרקים לעומת כדורה"א.

והופעות מוזיקה, נשמע כמו מקלות בחול שנכנסו לחול של הנמלים(האמיתיים).

אצל הנמלים האמיתיים,רעידות האדמה לא מרגישים, כמו שאנחנו לא מרגישים את העולם זז. ושהענניםן זזים.

וגשם אצל הנמלים האמיתיים, זה כמו שיטפון הורג.

וכל העבודות שכל הנמלים האמיתיים עושים, כמו מעבירים אוכל אחד לשני,זה כמו העבודה שאנחנו עושים בישביל הכסף ובישביל לחיות.

ואנחנו כמו הנמלים שאם דורכים עלינו אנחנו מתים.

מסקנה: תסתכלו הרבה זמן על השמיים בלי לזוז ותראו שהעננים זזים, והעולם זז לאט אבל זז..כמו שהירח זז והכל זז.

(אולי בקרוב אוסיף עוד מקווה שהבנתם משהו הכל מטאפורות)

כל יום נשאר אותו דבר.. האישה הזקנה שיושבת לה בפינה, ליד הביה"ס מביטה לה על האופנוע שנוסע מחכה לה למישהו לא מוכר וכל יום יושבת לה באותה פינה. הנהגים שנוסעים מהר, לחוצים לא לאחר לעבודה ובגללם יש פקק ליד הביה"ס,

שוב, הנהג מונית שאני נוסעת איתו מתעצבן למה יש פקק? "למה הוא עוקף אותי המכונית הזאת ראית איזה חוצפן?" שוב, כל יום אני קמה והמילה הראשונה שאני שומעת:"אל תאחרי לביה"ס! יש לך

יותר מידי חיסורים! את לא תצליחי ככה להתקבל לתיכון.." לחוצה לאחר, לא בא לי להגיע לא רוצה לקום מהמיטה החמה והנעימה, בחוץ שקר ויורד גשם אבל יש ימים שאני באה ויש ימים שלא. לביה"ס כמובן. שאני לא באה אני מרגישה רגשות אשם.. אבל למי יש כוח לקום בבוקר מהשמיכה הנעימה בחוץ שקר רצח בחוץ? כל לילה, תמיד חושבת אותם מחשבות. "את מי לדמיין לפני השינה מחבק אותי?" לפעמים יש את מי לדמיין, לפעמים אין. רק חושבת וחושבת מחשבות של יום-יום . "מעניין מה יהיה מחר, אני מקווה שלא

יהיה מבחן או משהו כזה משעמם" לפעמים נלחצת . "נו ומה עם נכשלתי? אסור לי לאחר ירשמו לי הפרעה, אבל אני

חייבת לבוא מחר לביה"ס יש מבחן אם לא אצליח להתעורר?" המחשבות האלו מפריעות לשינה... חושבת...וחושבת..עד שאני מצליחה להירדם. פותחת את העיניים ושוב כמעט יום שנשאר אותו דבר. ב7-8 בבוקר, תמיד השכנים הפיליפינים יורדים עם הכלבים שלהם. אחת פודל, והשני סוג אחר,... שכחתי איך קוראים לו. שאני באה ישר לביה"ס, אני רואה שוב את השומר הרוסי המעפן עם הפרצוף

המחוץ, עם השקפיים השמנמן שלא אומר שום מילה לכל מי שמאחר או שמגיע

לביה"ס. ישר שאני נכנסת שוב לביה"ס שואלת את עצמי:"איזה שיעור יש עכשיו? מה יקרה

אם אני אאחר?" ואז אני מגיעה לשיעור ולא שמים לב שאיחרתי. איזה הקלה. יש את האלה, השטינקרים שמזכירים למורה לתת לי הפרעה. עד כמה אפשר להיות משועמם? אבל כל יום נשאר אותו דבר... אחרי הביה"ס, יורדת עם הכלב שלי, ושוב התפוזים יורדים מהעץ ואני בועטת בהם. הכלב שלי נובח על כל אופנוע שהוא רואה, ואחרי שאני מטיילת איתו אני הולכת

לישון צהריים. או נפגשת עם חברות, או לומדת עם מורה פרטית. כמעט כל יום נשאר אותו דבר.. לפעמים נמאס, לפעמים לא. ת'אמת די נמאס, אבל ככה היא השגרה... יורד גשם בחוץ, שוב..ואני בחוץ מצלמת ומצלמת מה כל מה שיש לצלם. שמשעמם

לי אני אוהבת לצלם לפרסם את התמונות.נשמע מעניין לא? יש כאלה שחושבים שאני משועממת שאני לוקחת את המצלמה לכל מקום ומצלמת

כל מקום, אבל לי לא אכפת, אני עדיין מצלמת כי זה מה שאוהב תמיד. חושבת לעצמי, כבר עברה חצי שנה? אני מרגישה שרק עכשיו עדיין תחילת השנה, כבר מחצית שניה? מתי יש תעודות? כבר מתחילים לסדר את הספר מחזור?, מה כבר הסתיים לו כיתה ט'? איך הזמן נעלם כ"כ מהר? כבר אני אהיה בתיכון?, מסיבות מחזור ועניינים של סוף שנה, כבר יגיעו? ואני אהיה בת 16 השנה.. ואולי ללמוד נהיגה עוד חצי שנה! ואח שלי כבר יש לו צו ראשון.. כבר הוא יהיה בצבא? איך הזמן כ"כ רץ?

והחברה של אבא כבר שנה חברה שלו?

כמעט שנה...בקרוב הוא יעבור דירה ואולי אישן אצלו, אולי הם התחתנו?

נראה לי שכבר אני פחות שונאת אותה, לפעמים היא נחמדה לפעמים לא.

אבל צריך ללמוד להכיר אותה היא חברה של האבא..

אבל חברה שלו כבר שנה? איך הזמן רץ?

[

טוב בגלל שמשעמם לי, ואין לי על מה לעדכן..אני ארשום למה בעצם אנשים סוגרים בלוגים? נתקלתי בהרבה בלוגים בעבר, ואני די מכורה לישראבלוג תאמת הבלוג הראשון שלי היה בכיתה ה'-ו'!!! אבל לא עידכנתי בו הרבה כי החיים שלי היו משעממים חח

ומאז פתחתי כל הזמן בלוגים וסגרתי אותם..אני רושמת סיבות של אנשים לא רק שלי למה בעצם אנשים סוגרים בלוג?

*בגלל שאנשים אחרים שאתם מכירים קוראים שם..

*יש תגובות נאצה..

*כמה אנשים שלא ידעת שהם קוראים בבלוג ריכלו על מה שכתבת

*סתם לא היה לך חשק לעדכן בגלל כל מיני סיבות(כמו לימודים, אי חשק, בעיות במחשב..)

*יש אנשים שסוגרים בגלל אפילו שכותבים דברים דיכאוניים ואז חושבים לסגור אותו רק בגלל ש"הבלוג עושה לך מצב רוח רע" וזה לא אשמתם שהם סוגרים אותו רק בגלל שלא מנסים לכתוב משהו אופטימי?

*בלוגים שהם ישנים מידי וקיימים הרבה שנים אז זהו נמאס מהם בגלל זה פותחים חדש

*שרבת עם חברה והיא קראה הכל ולא היה לך נעים ורק בגלל זה סגרת

*יש אנשים שסוגרים את הבלוג בטענה שיש להם "חיים חדשים!"

*אנשים שלא מגיבים להם לבלוג אין להם חשק לעדכו רק בגלל שלא מגיבים..

*אנשיםן שלא נכנסים להם לבלוג רק בגלל זה לא מעדכנים

*החיים שלהם משעממים אז בגלל זה הם סוגרים בלוגים חח

טוב לא זוכרת מה עוד..אם יש לכם עוד דברים שאתם יודעים למה סגורים בלוגים תוסיפו בתגובות

אני לא אסגור את בלוגי אל תדאגו!! אני לא מסוגלת לסגור אותו הוא קיים שנה ולא כדאי לסגור אותו אחרי שהשקעתי בו הרבה..

ואני גם לא משכנעת אתכם לסגור בלוגים! חח סתם אני שמה תפוסט הזה

עוד משהו שרשמתי עקב שעמום בשיעורי ספרות והיסטוריה

דבר נכתב זה נגרם עקב שעמום, והכל בצחוק(סאטירה חח) אז אל תיקחו ללב

גורמי הפאקצות:

1.מה הן מסוגלות לעשות?

1. לרכל עלייך ללא סוף אפילו שאתה לא מכיר אותה
2. הן יכולות גם לרכל עלייך על כל דבר! אם הפלאפון צילצל באמצע שיעור הן יכולות לספר לכל הבנות החבורות שלהם,ואז הבנות עקב השעמום הרב שלהם יכולות ישר לומר ולצחוק עלייך בגלל רק פלאפון!! וגם כל דבר שאתה יכול לעשות מתנפלות עלייך!
3. לעשות את הקול הצווחני הזה והזיופים בחיקויי שירים רק בישביל צומי
4. לעצבן כל דבר שזז
5. להתנהג כמו מפגרות
6. להתלהב מכל בגד ודבר שזז(או לא זז חח)

2.מסתובבות בקבוצות

תמיד יש את הסנוביות האלה שמסתובבות עם כל החברות שלהן,עושות רעש עם הקול הציפציף המעצבן שלהם,התלהבות מכל דבר שזז...במיוחד בגדים זה מה שמעניין אותם! מה זאתי וזאתי לבשה ואם זה באופנה או לא באופנה!

צוחקות כולם ביחד על כל דבר שאומרים בשיעור כל דבר!!

הן מצלמות את עצמם ואת החברות שלהן בהפסקות ... עד כמה הדרדרו!? מצבם רע.

3.המקומות שהן מסתובבות בהם:

יושבות באיזה דוכן פיצה, או כל קיוסק אחר שיש בו כיסאות ושולחנות משתלטות על המקום , ומתחילות לדבר (ולצעוק) עם הקול הצווחני והמעצבן שלהם. הולכות לכל מסיבה שיש שם ערסים, שחברות שלהם ממליצות להם , ובעיקר באים בגלל הערסים.

כל פקאצה יחידה תיהיה עם ערס. או לפחות תסתובב איתו ותחשוב שהוא יוכל להיות איתה , אבל הם בעצם לא שמים עליהם.

4. "לחץ" חברתי

כל בגד שחברה שלהם לבשה , הן ישר קונות אותו. אם החברות שלהן עושות עגיל באף, בפופיק או כל מקום אחר גם הן עושות

הם חושבות שכל מה שכולם עושים גם הם רוצות רואים שהן נגררות עושות כל דבר למען החברה.

פשוט נגררות

5.עד כמה אנשים משתנים שהם איתם?

הם נחמדות אלייך רק   שהחברות או החבורות שלהם לא בסביבה.

שהן עם כל החמולה הן לא שמות לב שאתה קיים רוב הזמן.

חשבתם שהיא חברה שלהם? ליד החבורות שלהן,הן יכולות להיות ממש מגעילות ונגררות! מסתובבות איתם, ותמיד שמרכלים עלייך שאתה כלל לא יודע, הם ישר מסכימות איתם ולא מנסות להגן עלייך!

6.קישקושים וציורים

הן מקשקשות על כל דבר שזז ולא זז!

קלמרים,מחברות,יומנים,תיקים, מקשקשות בעיקר עם טיפקס כותבות למשל:"הגרוש אהובתי המושי מושלמת חולה עלייך נשמאמי!" או כל מיני דברים כאלה,אפילו מקשקשות על ידיים של חברות שלהם או רגליים!!

כל דבר שהן מציירות(בגועל נפש הלא אמנותי שלהן) הן ישר מראות לכל החברות שלהם כדי לקבל צומי ולהשוויץ.

7.התלהבות מכל אחת שיש לה חבר

הקינאה הורגת אותם. שיש למישהי חבר ישר הן מציפות אותה בשאלות:"נו התנשקתם? נו התנשקתם כבר?"

הן חושבות שכולם חייבים לענות להם על השאלה

חושבות את עצמם יותר מידי, מתלהבות... משחקות אותה חברות שלך בישביל לברר פרטים עלייך ועל החבר שלך בישביל ללכת ולספר לכל הבנות והחבורות שלהם.

עד כמה בנאדם יכול להיות חטטן ומשועמם?

עד כמה הקינאה אוכלת אותם?

ככה אלה הפאקצות! אין להם חבר ואף אחד לא שם עליהם, אז הן מקאנות בכל זוג שרואות. מנסות לסכסך ולהרוס דווקא..

8.ורוד=חיים

כל חייהם אוהבות ורוד כהה , נוצץ, שמות אותו בכל מקום בגוף, כל בגד שני שלהם הוא ורוד, לאק ורוד, הכל ורוד, חושבות החיים ורודים!

9.שפת דיבור כתיבה:

רוב המילים שהן אמרות נובע עקב התלהבות כמו למשל:"שיואו!", יואו!, מושי מושלמי, איזה מושלמים נינט ויהודה ביחד!

איזה חמודים!! , לייק דההה כ"כ מאגניב הוורוד הזה!

הכתיבה שלהן הם עם המוןן סימני קריאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1111111111111

קישקושים בכתיבה שקשה לקרוא למשל:

K*זה Nוeלמ* מKמ* מ100מם הוורוד הזה!!!111111111

10.חטטנות

מסוגלות לקרוא כל דבר שנמצא אצליכם בתיק, חושבות שכולם כותבים עליהם, ומחפשות כל דבר בישביל לחטט בו!

כל החיים שלהם הן מתערבות בחיים של אחרים אין להם חיים הא!?

כל מה שמעניין אותם זה מי בא למסיבה ולמה