פרק שני, המשך:
שלוש בלילה.
דנה נועה ורוני כבר ישנות במיטה. שלוות ונינוחות.
רוני אם הרגליים בחוץ, לדנה האף מנוזל ושומעים את זה ונועה ללא שמיכה בכלל.
ואני..אני ליד העץ דקל שמחוץ לחדר שלנו.יושבת אם סגריה ביד ובגדי שינה הרוכים.שערי אסוף ולחיי רטובות ממראות זיכרוני.
העננים מכסים את השמיים השחורים ובין דקה לשתיים הירח מבצבץ ומציץ עליי...כאילו שומר עלי.
הירח גורם לי להרגיש בטוחה.
אני מסתכלת על מחברת הציורים והעיפרון B6 שמונחים ממש לייד יריכיי , ונאנחת.
כל מה שדמיוני אוחז בו עכשיו זה צבעים מונוכרומים, כחולים סגולים, ירוקים כהים.
היידים שלי מציירות פנים נקיות ורכות, תמימות כאלה אם מבט שמוט מטה.כמו המבט שלי.הוא שמוט מטה .
וישנה טיפה גדולה אשר זלגה מעייני ישירות לציור.
לפתע עייני נתספו למראה זבוב אשר הסתובב סביב המנורה שמעל דלת החדר שלנו.
הוא הסתוב וזימזם לפחות רבע שעה.
נע ימינה, שמאלה, מטה , מעלה, במעגלים, מה הוא לא עשה למען האור שייצא מן המנורה, הוא חלם את האור הזה.
ואני היבטתי בו ללא מעש, פשוט היבטתי.
לפתע הזבוב לקח את הצ'אנס הוא החליט להיתקרב למנורה.
פססססססססס....הוא נשרף.
מה שבטוח..אני לא יתקרב למנורה בזמן הקרוב.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
בוקר בוקר..קומי יא שמנה!
דנה קיפצצה עליי על הבוקר.
"יש ארוחת בוקר ולימודים. יאללה חוזרים לשיגרה..יאי."
דנה אמרה בציניו וניגשה למראה.
"אוח כה רע אני ניראה.טוב די. "
"את ניראת בסדר גמור. נועה עברה ליידה חייכה למראה. וזרקה לי מכנס וחולצה מהארון שלי.
"נו...יא פדלאה."
קמתי התלבשתי ועשיתי כל מה שצריך.
"טיפ,טפי,טפי" נישמע מצלצל על גג החדר שלנו.
"מזה גשם?"קראתי לשתיהן.
וואלה. נועה הביטה מבעד לחלון."וואחד גשם גם כן".
הסתכלתי במראה.
למראה עייני ילדה אדמונית אם חיוך שבור ופנים רכות.
הרמתי את יידי וצבעתי את עייני בעיפרון השחור.מסתירה דימעות פוטנציאליות.
כאשר סיימתי, חייכתי חיוך אופטימי. מרחתי אודם אדום אדום ונתתי נשיקה ענקית למראה.
שמתי מעיל וייצאתי אם שאר הבנות.
שיעור ראשון, תנ"ך.
אם יוסי.
שיעורי תנ"ך משעממים וניראה כאילו השעון מתקשה להעביר את המחוגה בהם.
היום הצתיידי בספר.
"הסוד" אמא הביאה לי אותו.
התחלתי ליקרוא אותו ..דווקא מעניין התאוריות שלהם. נישמע קצת מופרך. אבל אין בזה שום דבר רע. להאמין במשהו..אני חושבת שדווקא אני ינסה לאמץ את זה. הרגל נחמד.
קראתי קראתי עד שיוסי תפס אותי קוראת ולקח לי את הספר.
אז הקשבתי חמש דקות ומוחי הוסחה שוב והפעם בדיפדוף חסר משמעות ביומן עד שנפל ממנו דף.
ומצאתי שיר שתרגמתי לפני שנה בערך.
"אני מקווה שאתה מסתדר שם בסדר בלעדי.
כי לא הולך לי כל כך טוב בלעדייך
הדברים שלא חשבתי שתידע עליי בחיים
הם הדברים שאני מניחה שתמיד ראית בי.
אז איך הייתי כל כך עיוורת כל הזמן הזה ?
כניראה אני רואה את האמת דרך כל הפחד הזה
של לחיות בלעדייך.
וכל מה שהיה לי בעולם הזה
וכל מה שאי פעם אהיה
זה הכל ייכל ליפול מטה ליידי..
כל עוד שיש לי אותך
ממש פה איתי.
אני לא יכולה לשאת עוד יום אחד בלעדייך
כי מאמי, אף פעם לא יכולתי לעבור את זה לבדי
חכיתי כל כך הרבה זמן כדי לחבק אותך
ולחזור לזרועותייך, איפה שאני שייכת.
מצתערת שאני לא יכולה תמיד למצוא את המילים לומר
אבל כל דבר שאי פעם היכרתי נעלם בתוך אהבתך.
וכל מה שהיה לי בעולם הזה
וכל מה שאי פעם אהיה
זה הכל ייכל לפול מטה ליידי
כל עוד שיש לי אותך
ממש פה איתי
ואיך שהימים עוברים
אני רואה שהזמן עומד בשבילי
כשאתה לא כאן.
מצתערת שאני יכולה תמיד למצוא את המילים לומר
אבל כל דבר שאי פעם היכרתי נעלם באהבתך..."
הסתכלתי על הדף היישן והקרוע.
זה הרגיש כאילו אני לא קיימת..
הסטתי את מבטי עשיתי כדור מהנייר וזרקתי לפח.
יוסי קלט את זה והוציא אותי החוצה.
עכישו נאי סתם יושבת שבוהה בחלון . מתסכלת על טיפות הגשם הגדולות שפוגעות בריצפה ומתנפצות.
"למה את בחוץ?" יואב התיישב ליידי ושאל במבט חנון.
"למנהל אין עיסוקים?למשל...דברים כאלה של בצפר?"אמרתי בהומור.
"לא..אנחנו בדר"כ יושבים ברך על ברך צוחקים על המזכירה." הוא השיב.
"קלעתי לפח משהו" זרקתי את המשט לאוויר.
"מה?" הוא שאל.
"שאלת למה אני בחוץ" הסטתי את מבטי אליו וחייכתי .
"אה..אני מבין עכשיו" הוא אמר בעודו משלב את זרועותיו.
"את ניראת לי מוטרדת מאז שחזרת מהחופשה ..אולי אפילו בדאון קטן?" הוא שאל בהססנות."את יודעת אני אולי המנהל אבל אני יכל להיות אוזן קשבת צויינת."
"מזה סמים?, סיגריות עלו לך לראש? הלהוכול? מישהו התעלל בך?" הכל יישאר אצלי.
"לא , לא יואב אתה לא בכיוון.לא עשו לי כלום, ומבחינה ביראותית אני בסדר גמור! בסמים אני לא נוגעת" השבתי לו במהירות כדי שיוציא את הרעיונות המוטרפים האלה.
"אם קח...אז מה ?"הוא הביט בי בתמיהה.
"לא התעלו בי פיזית, לא היסתממתי ואבדתי שפיותי, הסיגריות הן במינום מספק, והלכוהול לא ניכנס לפי כבר יותר מחודשיים..."הכרזתי בעודי בוהה בריצפה.
"יופי, יופי.."יואב מילמל.
"אני חושבת שניקרא לזה ....במושגים שתבין ..משהו כמו..התעללות נפשית. בערך...לא במכוון.אתה מבין ..אהבה ראשונה נכזבת.
קשה לכולם לא ?"הצגתי לו את זה כשאלה רטורית.
"אכן ,אכן...הלוואי שהייתי זוכר אבל כמוש אתה רואה את מספר השערות של הראש לי ככה מספר הזכורונות מהילדות שלי".
הוא נתן לי חיבוק קם והלך לחדרו. ואני..אני נישארתי אם חיוך על השפתיים.
יוסי פתח את הדלת .
"עוגן, כנסי בקשה."
"אוקי..אה..יוסי אני מצתערת פשוט אתה מבין, ניגמרה לי הקופסאת ריטלין."אמרתי לו בעודי לועסת מסטיק בין מילה למילה.
"כן..הבנתי את זה ."הוא אמר בנוקשות והורה לי ביידו להיכנס לכיתה .
"ותוציאי את המסטיק" הוא רטן.
קצת קשה לי לכתוב לאחרונה...תקופה מוזרה...אני קצת מוזרה.אני אוהבת את עצמי . וזין על כל העולם. חח מה אתם אורמים על זה ?:)
שיהיה לנו לילה טוב. אני לא ממש מצליחה לישון.אז תחזיקו אצבעות שארדם.תהנו מההמשך.
נ.ב
ממ..דבר אחרון שאני רוצה להבהיר..מכיוון שעוגן שלנו..היא דיסלקטית.וכמו שהבנתם..היא בעקיפין אני ולא אני . מציאות שלי אבל לא שלי.
אז כל מה שקשור לכתיבה שלה. לטעיות כתיב של הסיפור. זה לא בכוונה. אבל זה יישאר ככה. כי זה רק מחזק את הדמות שלה.אז במקום לראות את זה כשונה. תנסו להבין את המילים.זה רק יגרום לכם להזדהות אם הסיפור=]
כינוי:
peli :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
