על משמעות החיים ושטויות אחרות

לא שיש לזה משמעות מיוחדת. שנה הלכה, שנה באה, השלמנו עוד 12 הקפות של הירח סביב גוש הסלע הזה, תאריכים חוזרים על עצמם, זה הכל. אה, וארבעה ימי חופש שלווים בבית, לנוח ולהשמין - ולחשוב - שאחרי רגילה של 13 יום בתאילנד נראים כמו קדימון לחפש"ש בעוד כחצי-שנה.

אז כמה מחשבות שעברו בראשי בשבוע האחרון לכבוד תשע"ב הבאה עלינו לטובה:

בעניין הציונות - עמ' 488 ב"נוילנד" מספק סוג חדש של חשיבה על הרעיון הציוני. הפרויקט הזה, שתחילתו לפני למעלה מ-100 שנה, עדיין מרגש אותי (בעמוד מוקדם יותר מוזכרת לרגע שיבת ציון - קראתי את הקטע העוסק בה תוך כדי תראו"ג, זמזמתי לעצמי את שיר המעלות הרלוונטי ודמעתי. כזה אני). כבוגר-מכינה איני יכול להתעלם מהשאלה שהגינו בה עוד אז - לפי שלוש שנים בבית-המדרש המאובק בלול שבנינו - "הרעיון הציוני - לאן?".

הכיוון הראשוני של כל העניין אז היה יצירת בית לאומי לעם היהודי. ובכן, יש שיאמרו, הוא הוגשם. בא אל קיצו. הוקמה מדינה, זה היה לפני 63 שנה ומאז היא די התבססה.

"הבית הוא מקום שאם אתה חייב לשוב אליו, תמיד פתוחה בו דלת לקראתך" כדברי נתן יונתן בשירו "צלילי קסטה רחוקים", או במילים אחרות, הבית הוא המקום שאתה מרגיש בו בבית. ולא משנה אם זהו בית רוחני, פיזי או רעיוני. נדמה שכיום כבר ניתן לומר שהחזון הזה התממש. אני לא ארגיש בבית בשום-מקום אחר, גם אם נסכים שכאן הסיכויים הרבים ביותר להירצח על רקע לאומני. אז מה המשמעות של להיות ציוני היום? אני יכול לחשוב על מספר תשובות אפשריות - הפשוטה מביניהן היא אמונה בצדקת המיזם המופלא הזה (בעיניי הוא אפילו מרגש) - וכמובן הניסיון לשפרו בכל מובן שהוא, שכן ברור לכל שהוא לא מושלם גם כיום.

עוד עניין שקשור לנושא - השפה. אני אישית בז לעילגות. התבטאות חסרת מעוף, ובעיקר בשפה לא-רהוטה, צורמת באוזניי ולא מוסיפה בעיניי נקודות זכות לדובר. לא באתי לארץ הזאת לאחר 2000 שנות גלות כדי לדבר בשפת עם זר. רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי - ולא אכפת לי שזה נשמע טוב יותר בשפת המקור.

לסיום - ציטוט מספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בתרגומם של מתי ונגריק ודנה לדרר (שעל אף שהוא איום, עדיין זהו ספר מומלץ ביותר):

"אחד מהדברים שמצא תמיד פורד פרפקט כקשים ביותר להבנה בנוגע לבני האדם היה הרגלם לחזור ולציין את המובן מאליו ביותר, כמו "יום יפה היום", "אתה גבוה מאוד" או "יקירי, נראה שנפלת לבאר שעומקה עשרה מטרים. אתה בסדר?"... אם בני-אדם חדלים לאמן את שפתותיהם, אמר בלבו, מוחם מתחיל לעבוד."

אני מוכרח לציין שיש בכך משהו.

שתהיה שנה מצוינת ושהחצי הראשון שלה יעבור מהר במיוחד.