טוב, זה היה משעשע מאוד.
זוכרים שנסעתי לפורטוגל? אז להשכירכם בעבודה אצלי לא ממש רצו שאסע, וכשהודעתי שאני נוסע בכל זאת אמרו לי שלא אז איימתי בהתפטרות ונסעתי לי.
כשחזרתי היה מצב לא ממש ברור, מצד אחד הודעתי שאני מתפטר, בשביל שיתנו לי לנסוע. מאידך חזרתי מיד אחרי הנסיעה לעבודה כאילו כלום לא קרה. עברו יומיים שלושה והבוסית המטומטמת שלי קראה לי לשיחה (היא חיכתה עם זה יומיים כי היא לא יכלה ליזום כזאת שיחה ביום ההולדת שלי) ושאלה אותי מה אני רוצה. אבל לפני זה הספקתי בעצמי לעלות למנכ"ל שלנו שנתן לי להביון שבפועל ההחלטה בידי הבוסית אבל הוא מאוד יצתער אם אעזוב.
בקיצור, בשיחה הבוסית שלי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות ואני החלתטי שאחרי שנתיים וחצי במקום הזה ללא שום אופציה נראית לעין של קידום או שיפור בתנאים הגיע זמן לאתגרים חדשים והודעתי לה שאני עוזב, ושאני עושה את זה בסוף החודש (ספטמבר).
מקום אחר עוד לא היה לי והתחלתי לרחרח במקומות שאני יודע שמכירים אותי.
ואז ממש לפני החג התקשר אלי המנכ"ל שלנו והציע לי להפגש עם ראש החטיבה הטכנולוגית שלנו שמגיע ממוסקווה.
האיש היה פה היום ובפעצם הציע לי לבוא לעבוד בתור הנציג שלו בישראל. בלי כפיפות לאף אחד אחר בארץ, בתנאים לא רעים כהתחלה והרבה יותר אפשרויות קידום ממה שיש לי היום.
בקיצור ככה הסתדרו עניני העבודה שלי בין יום.
ועכשיו נשאר לראות מה בדיוק אני הולך לעשות פה בארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
