ריץ’ רץ’

ראיתי עיניים עצובות. קפואות ולא מתבוננות בדבר. לא סורקות היופי, לא בוחנות מראה העולם. לא אכפת להן מדבר. מחזיקות אותי באישון הלילה, מרותקת בעיניים פקוחות ויבשות. אולי עוד אראה אותן זזות. אולי אתאהב ביופיין במבט ראשון.

ואף לא דמעה, לא רגע של חולשה, גם לא מפנות מבט הן עינייך. אשאר עימן עד אראה את אור השמש, אך הלילה אבכה עליך. כן, משתי עיניי תצאנה הדמעות. שקופות וריקות, אך לא כשתי עינייך העצובות.

לעד אחיה בתהייה מי הן היו אותן העיניים, שראו אותי ולא ישובו לראות.