שלום....
אוף אני צועקת לעזרא, אני בוכה, אני מרירה, וקשה לי. שום דבר לא מתקדם לי והנה או טו טו, מה זה או טו טו חודש הבא ב-3/1 אני אהיה בת 35.
אני מסתכלת על חיי אחורה ופשוט בוכה, (יופי יא חתיכת כשלון לאן הגעת)? לשום מקום. כולם כבר נשואים מסביבי, יותר מזה כולם כבר עברו את שלב הנישואין, ואת הילדים ואני עדיין מה איתי? יוצאת, מבלה, מכירה בחורה שאוהבת לצאת, מכירה בחור שרוצה שאני אמצוץ לו באותו ערב. אוף נמאס לי איזה מן חיים אלה.
רואים אותי ואומרים לי איך בחורה שכמוך עוד לא מאושרת? איך לא מצאת את האושר שלך? איך את עדיין לבד? איך לא חטפו אותך? הכל טוב ויפה באימרות אבל בתכלס, בחיים האמיתיים הכל עומד במקום. הכל חרא. מצד אחד אני צריכה לקום ולעזוב ואני יודעת שזה איפשהו יעשה לי טוב, אבל מצד שני - לאן אני אלך? שוב להיות לבד? שוב להכיר בחור שרוצה רק להשכיב אותי באותו ערב.
אויש, יא אלוהים, אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני בתחילת שיחות עם פסיכולוגית, מקווה שזה יעזור. לפעמים יש לי ימים שאני פשוט טובעת בדיכאון של עצמי, ויש לי את כל הסיבות האפשריות לחשוב ככה כי אני ממש לא מתקדמת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
