יש בסיפור שלו כ"כ הרבה דברים שפשוט גורמים לי להתגעגע אף-על-פי
שלא הכרתי אותו,
אך אי-קיומו מהווה תחושה של חוסר.
אני צריך פעם אחת לכתוב בצורה מלאה מה דעתי על כל זה.
ואני חושב שזה בגלל שהנושא שלו עומד על תפרים אפורים מבחינתי.
יש משהו בהדרדרות לתהום הרגשי והקיומי כשבאותה נשימה הכל היה יכול להיות בסדר,
אבל בגלל מאורעות עבר והחשיבה הפסימית, כל זה מביא אותך למצב טראגי.
אני מגלה אמפתיה לכל אותם מכורי הרואין, במיוחד לכל אלה שעברו הרבה בחיים שלהם
ומצאו נחמה זמנית לכאב. "Know me, broken by my master"
אני חושב שבליבת הדבר יש משהו יפה - לתת לעצמך להתרסק.
הבעיה בסם הזה שאם אתה נופל,
אתה תשאר שם.
יש משהו נורא פילוסופי ועמוק בכל הנושא הזה לדעתי,
אם רק הייתי יכול לכתוב לו שאלות שהיה עונה עליהם, כמה ימים לפני שנעלם...
"So I made a big mistake
Try to see it once my way"
זה ציטוט שנחרט לי. (ועוד כשליין שר את זה, פףף...)