Why can't we not be sober?

אתמול הייתי אבוד.

היום היה מצויין, הערב היה מדכא. השמש השוקעת הביאה איתה הרבה מחשבות עצובות ומדכאות.

חיפוש אחר אמפתיה אנושית, הבנה וגם אהבה[לאו דווקא רומנטית]

מצרך נדיר היום. העולם ברובו דפוק מכל כך הרבה בחינות.

אנשים כמוהו, שגורמים לי להרגיש שאני לא היחיד שרואה את כל הדפקות בעולם,

נותנים לי תקווה. נותנים לי תקווה ורצון להמשיך לנסות לשנות אנשים אינדיבדואלים.

נותנים לי תקווה. שאני לא היחיד. תחושה של הבנה.

"You can love, love each other
From the moment we wake up to the moment we go to bed
Perform an act of kindness because that is contagious
We can be mindful during every interaction
Planting seeds of goodness
Showing a little more compassion than usual
We can forgive
Because 300 years from now will that grudge you hold against Your friend, your mother, your father have been worth it?
Instead of trying to change others we can change ourselves
We can change our hearts
We have been sold lies
Brainwashed by our leaders and those we trust
To not recognize our brothers and sisters
And to exhibit anger, hatred and cruelty
But once we truly love we will meet anger with sympathy
Hatred with compassion, cruelty with kindness
Love is the most powerful weapon on the face of the Earth"

פה ושם כדי להעסיק את מחשבותיי לפני השינה או בבקרים, אני צופה בתוכניות טראש.

מבין תוכניות הריאליטי, אהבתי את אלה שיש בהם מפגש של שתי תרבויות

או כאלה שיש בהם עניין לשינוי ורעיונות לשיפור החיים[כמו הסדרה עם קואצ'ר אישי].

צפיתי בתוכנית האחרונה של "אמא מחליפה" ובה החליפו באמהות של משפחה רוסית שמרנית, למשפחה מזרחית שמרנית.

החיבור היה יכול להיות מעניין, יפה ואפילו נורא מיוחד.

אך התוכנית איחדה בין אנשים שכל אחד מהם נטוע חזק בדעותיו - כל משפחה לא הייתה מוכנה לשינוי

וככל שהתוכנית התקדמה כל אחד רק הקשה את עמדותיו.

אני לא יודע מה בדיוק עקץ בליבי כשצפיתי בפרק הזה, וזו כנראה אסופה של מספר רב של סיבות.

שתי המשפחות שמרניות, ונורא סטריאוטיפיות.

האנשים מהם מורכבות המשפחות נורא סגורים ולא מוכנים לנסות שינוי.

וכנראה שהסיבה העיקרית זה הסטריאוטיפ, שקיבל עידוד מהפריים-טיים.

המשפחה הרוסית הקרה שמתבודדת בתוך עצמה, לעומת המשפחה המזרחית הרועשת\עצבנית בה לנשים יש מטרות נורא מוגדרות.

אני חושב שאכלתי שנים רבות את אותם סטריאוטיפים,

אם כי עד לגיל החטיבה לא הייתי מודע לקיום של "מזרחים" ו"אשכנזי".

יש בי המון כעס על הסטריאוטיפים וגם על אנשים שלא מוכנים לתת מקום לשונה.

הקשר האחרון שחוויתי היה שונה במידה ניכרת, נפתחתי בצורה אינטנסיבית לתרבות ה"מזרחית".

היה משהו נורא אוטנטי, והחיבור הזה שחוויתי ברמה הרגשית בין התרבות שאני מגיע ממנה לתרבות שזרה לי - הייתה לא פחות ממדהימה.

נפתחה בפני דלת, לראשונה שמעתי על כל הכפייה האשכנזית וההתנהלות המזלזלת כלפי מי שאינו יוצא אירופה.

מלימודי ההיסטוריה במהלך תקופת לימודי המוזיקה שלי, לא היה חדש לי כל האפלייה על רקע עור והאדרת האדם הלבן.

הייתי חושב עד אז שזה לא באמת קיים בארץ.

החיבור הזה בין שתי תרבויות שתמיד מוליד איתו משהו חדש וטוב [החיבור בין התרבות האירופאית לתרבות האפריקאית שמבחינה מוזיקלית יצר לבסוף את כל מגוון המוזיקה העכשווית של ימינו - לא היה קורה לולא השילוב של השניים ולבסוף קבלתם(לצערנו, אחרי מאות שנים של שיעבוד ורצח)]

אותו חיבור בינינו כאנשים, מהתרבויות שכל אחד מגיע - קבלת השונה. כל זה מוליד לבסוף משהו חדש וטוב.

ברגע שאתה לומד לקבל את השונה, לא רק שאתה מעשיר את העולם - אתה גם מעשיר את העולם הרגשי שלך ולומד להתפתח ולהפתח.

לצערי הרב, התוכנית עשתה את ההפך ממה שקיוויתי בהתחלה.

רק העמיקה את הקרע. רק הראתה שאין איך לגשר בין אנשים ותרבויות.

ואני בצורה מסויימת מרגיש פגיעה אישית, כלפי האנשים והתרבות ממנה אני מגיע

וכלפי האנשים והתרבות אותה הכרתי דרך האקסית.

לצפייה בתוכנית, לחץ כאן.

Maybe it was all a hoax

A game of words

Injustice of hopes

To take advantage of those who are lost

Something is hidden

Behind those eyes

A Longing for a mother's lullaby

Secretly crawling under me

Old words soaked with cynical rhythms

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

Feeding guilt's own desire

Will you stop waiting

For her flower to open

Demons from above and 

Angels from below

All dwell inside of you

Implore you to crucify the ego

You are the black hole

In my field of vision

Stark and abused 

And I still try to write

Your name on the water flow

We never see the divinity of all

And so does your hypocrite-self

I release the dam to wash it all away

To sink the lavish of our asininity

Before we can call ourselves humans

And still we can never

Provide mercy on our pitiful behavior

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

Feeding guilt's own desire

Teach me forgiveness

Soft and shallow

Conceive the moment in time

I will be no longer

I will be no longer

I will be no longer

Watching stones roll down

=-=-=-

"A techer asked, what is forgiveness? The little girl answered,

it's the wonderful smell that a flower gives when it's being crushed."