עיר הירח

(קטע ישן)

אני זוהרת היום!
טיפות הגשם של הבוקר מנצנצות לי ציוצים, השמש הפציעה כדי לשאול לשלומי, כמעט שצרחתי אושר על העולם הזה.
הרגשתי כל כך נקייה, שטופה מצרות, אפילו שהגשם רק התדפק על חלוני, כל הלילה, ולא נתתי לו להיכנס.

אני מחוזרת ע"י האביב, הוא מביא לי פרחים בכל בוקר ובוכה עלי דמעות מעננים כבדים, דמעות שיישארו בחוץ, שוב.
ואני אוספת את רסיסי תשובותיי מן העלים, קצת כ' וקצת ל' מן הכלניות הקמולות. נזכרת, עכשיו רק נובמבר, ועוד יש לי את החורף להקמל בצלו.

החורף כועס, הברקים יוקדים בעיניו הכחולות, "היא שלי" הוא אומר בקול לא בטוח לכלניות שהרימו את ראשן.
"אני זוהרת! אני זוהרת!" צעקתי אליו,וקולי לא נשמע מעבר לענן.
התקשטתי: מגפיים ומטריות, אך עיני הערפל אינן יכולות להביט בי, אני זוהרת לעצמי, הפרחים מפנים ממני את ראשם.

רק האביב עוד מחכה לי, יודע שאפרוץ את עצמי מבין שלוליות, שאהיה של הסתיו או של הקיץ כשיגיעו הרוחות, ומוכן להמשיך לחכות.
רק האביב יודע שאני זוהרת, לא לעצמי, ומוכן להביט ולראות.