עיר הירח

לזכרה של לאה גולדברג הכנתי סדנא והנה תוצרים:

אני עשיתי על השיר יב' (האחרון) במחרוזת "אהבתה של תרזה דימון", ולקחתי ממנו את המשפט "מה ישאר? מילים, מילים כאפר מאש הזאת שבה לבי אוכל".

*
מה ישאר? מילים, מילים כאפר
מאש הזאת שבה ליבי אוכל,
מערמות הידע המושכל
כמו מעליצות פראית-
הכל ישקע לקרקעית
של אותן שורות החתומות בספר.

ושום דייג לא יבוא
לאסוף את שהיה אני,
לעד ישכנו באותו מחבוא:
בכי קטן או צהלה זמנית.

וגם הזמן ימשוך ידיו
ממערבולת זו, הלוכדת,
שהכל בה מסתחרר יחדיו:
קרעי נשמתי הבודדת.