עיר הירח

אני זוכרת:

לילה מסתורי, ליחשוש

חיות טרף יפות, אציליות,

התארכות צללים ומחשבות והד

של כל פנס כאילו הוא העולם בזעיר-ענפים.

ועוד אני זוכרת:

את השמש מבריחה את הפחדים,

יום בהיר עם שמיים צלולים וקריצה,

ושכל הבעיות מצטמצמות לתוך פינות מיסתור-

מפחדות להישרף.

לפעמים אני גם זוכרת:

הפצעת זוהר בהיר מעל ראשי ההרים,

יום חדש של אפשרויות אין ספור, וחופש,

או שקיעה מרהיבה של סיפוק באדום,

וסגול, וזהב, ושהייתי כותבת שירים,

ושהיה לי לאן.