עיר הירח

יד מותחת ומרחיבה את הצללים,

כמו להתחבא מאחוריהם,

ותהום פעורת שיניים

שותלת ברווח בין המיטה העליונה לתחתונה.

על קירות החדר תמונות עמוסות

חיוכים, אנשים מתחבקים במגע קצרצר,

ואור של פלאשים מתוחכמים.

אבל החושך המכוון מסתיר

את ההתאמצות, והיגע, והכוחות

שנסחטו עבור הרגע הדו-מיימדי.

אני מתכסה בשמיכה כמו בחומה.

נשימות שקטות שאינן שלי

מהדהדות בראשי-

חלומותי מתנגשים בעוצמה

ביצירי דמיון אחרים.