עיר הירח

א'

אני הופכת דפים בחלוני:
מחורף, לקיץ, לסתיו.
העמקים נפרשים בפני
ירוקים וצלולים
דרך זכוכית מאוחה.
רסיסי טל מוזלפים
מהעבר השני
ולתוך חלומותי.
אני קמה לחדר ריק.

ב' 

אתה נוכח באויר החדר
רק בקווי המתאר של
גופך,
והם מוצקים וכבדים,
עוטפים אותי כמו
אשליה.

פחדתי שאבלע בתוך החוסר האיום הזה,
אז הקצבתי לך מקום במחשכי הפינות.

ג'

אני כבר לא באמת חושבת עליך.
אתה מתגנב לכל החוויות
בלי שאשים לב,
מעין זיכרון מופשט
שקשור להכל,
כמו הכחול של השמיים
בכל התמונות הנכונות,
כמו רחשים מתחת לאדמה
בכל צעד וצעד,
כמו המולת העיר.