עיר הירח

בהולכך בשבילים

ידייך מציירות תנועות ריקוד

בשמי התכלת.

את משרטטת מספר קווים מקבילים

כאלטרנטיבות לאופק

לישוק לארץ המיוחלת.

צחוקך יוצא מעבר לקווים

שנוהגים לתחום בם את הפלא,

ואם אקרא בשמך לכוכבים

יהדהדו אלי מילים כאלה:

אור, וטל

צונחים על כנף מרפסת

כאלף ציפורים.

אור, וטל, ונצנוצי אספסת

בזוהר השירים.