עיר הירח

כבר זוקפים דרדרים את קומתם

אל מול שמיים נטולי ענן,

אל מול בוקר רענן,

חסר טל, שכן נטש אותם.

הכל נצבעים בצבעי אדמה,

סלעים חושפים את גבם הכפוף,

וגם הציפורים חייבות להנמיך המעוף

מפני יקידת החמה.

החזקים, החכמים, מטילי המורא -

כולם עד אחד נכנעים אל הארץ,

כורתים ברית אמיצה עם הליל.

אך קוץ הקיץ איננו נובל.

הוא עולה מתוך האדמה כמו שרץ,

זקוף וגא יספוג את הגזרה.