עיר הירח

שמש עייפה שופכת

רסיסי אבק זוהרים,

ועננים עמוסים

נצבעים בצבעי נחמה.

ההרים מנמנמים.

אפילו הזמן הולך כפוף,

שעון על מקל.

"באה מנוחה ליגע,

ומרגוע לעמל."

בעלי חיים מנקדים

את המרחב,

האופק הקירח מתמוסס,

סלע זקן מתפלל.

"באה מנוחה ליגע,

ומרגוע לעמל."

אדמה היא שמיים:

נישאת אל על

מעל ראשינו,

הנצח שערי רקיע נועל.

"באה מנוחה ליגע,

ומרגוע לעמל."