עיר הירח

לא אחד האדם

כי אם שניים שלמים

הסתובבו, שיחקו תופסת

במוחו הנפחד.

ואני שהייתי

מקלט קירות מדומים

לא הייתי מהססת

אפילו לרגע אחד.

לנחש לא יכולתי

ההבדל בין השניים

אחד היה משליט בי

אימה  תחת שמיכות.

באורו של השני

נדלקות היו טיפות המים

ואחריהן ליבי

וכל הסליחות

כשאני מסתכלת אחור

כמו סופה הייתי

כשהייתי אומרת והוא שתק

עוד פעם ועוד פעם

הזיכרון ממשש ובא

אני יודעת  ששגיתי

לאחד היו עיני הברק

ולשני עיני הרעם.