עיר הירח

במדינת ישראל כבר לא צריך לבחור-

גברים מקדימה, ונשים מאחור.

עומדת מבוהלת אישה בהריון

בסופו של אוטובוס מתנדנד,

לתת לשבת בבטחה לא עולה כלל בדמיון,

בשבילה- אף גבר לא עומד.

זקנה כפופה עם יד חבושה

לאוטובוס עולה,

במהלך נסיעה פתלתלה:

"לא תוכלי לשבת כי טמאה את,

כמו מעבירת מחלות, כמו מצורעת".

ילדה בת שמונה נפרדת מאב

"אסור לך לשבת לידי עכשיו,

נפגש שוב אחרי הנסיעה,

כי לפדופיל מאחורי את ממש מפריעה,

מעוררת את יצר המין בלי בושה,

כי לא בת אדם את, הרי את אישה!"

כמו ישו, רק קצת פחות חזק.

כל כובד העולם על כתפיו

שכבר מזמן אינן כה איתנות.

ואין שום ספר הוראות

מקודש ומוכתם באדום

ממאות הנאות החומר

לחטא את פצעיו.

ואין מי שינחם:

"עוד מעט ונהיה שונים,

עוד מעט ותוכל קצת

לנוח

על כנפי הצדיקים".

הֶם סוֹגְדִים לְאָחִיךְ הַקָּטָן

רָאִיתִי אוֹתָם, קָמִים וְנוֹפְלִים,

חוֹשְׁבִים שֶׁהִנֵּה-

עוֹד מְעַט הֵם נוֹגְעִים בּוֹ

וְנִשְׁבָּרִים.

לִי אֵין אֱלֹהִים מֵרֹב גַּעְגּוּעַ

אֲנִי צוֹפִיַה כְּמוֹ רוּחַ לֵילוֹת אַחֲרֵי יַמִים.

מְזַמְזֶמֶת לְעַצְמִי אֶת הַצְּלִיל שֶׁל שְׁמֶךְ

מַמָּשׁ כְּמוֹ דְּבוֹרִים בָּאָבִיב.

מִתְחַמֶמֶת מִן הַמַּחְשָׁבָה

שֶׁאוּלַי אַתְּ לֹא תִּשְׁכְּחִי שֶׁאֲנִי

מֵחַכָּה, עֲדַיִן.

הֵם מַמְשִׁיכִים לְהִתְפַּלֵּל

לוּ רַק יָדְעוּ:

כֻּלּוֹ הִשְׁתַּקְּפוּת חִיוֶורֶת שֶׁל קְסַמָיִיךְ.

אֲבָל הוּא נִגְלָה אֲלֵיהֶם,

מְפַתֶּה וּמוֹשֵׁךְ, כַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים.

מַדּוּעַ אֵינֵךְ נִגְלֶת אֵלַי?

געגועי כְּאֵשֶׁת לוֹט:

חָצוּבִים בַּסֶּלַע, מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת.

אֶת פָּנַי לֹא אַפְנֶה מִפָּנַיִיךְ

וּכְשֶעֵינֵךְ תִּפְגֹּשׁ בְּעֵינִי

 תִּצְרֹב בָּהּ הַשְּׁאֵלָה

גַּם הִיא עוֹד מֵחַכָּה לָךְ,

כְּחַמָּנִית בְּלֵילוֹת שֶׁל חוֹף.