עיר הירח

(אני מודעת לקיטש, זובי)

כיחזור אהובי ממקומות רחוקים

נקעקע אחת בשני מבטים, בגוף ובעיניים

כשישוב עייף וחבול עם חיוך וצחוק מתוקים

נשוב ונלגום מטעם שפתיים

נתגלגל כמו שני אריות במשחק

נעשה שטויות, או נבכה, או נצחק

ונספר סיפורים משך מאה שעות

כל שהיה והולך להיות

ואני אומר אוהבת

והוא יאמר יודע

הרי יודע בלעדיו

אני לגמרי אשתגע

אז ישוב אפילו עייף

יוכל להניח ראשו על כתף

וטוב יהיה, אף אם רק יישן

טוב לדעת שהוא בא, שהוא כאן

ד"א: אל תסגדו לי! (הדרך של ילדה של רוח להגיד "תסגדו לי" כשהיא לא באמת מתכוונת לזה) אני כותבת סונטה! במי מז'ור (מוחאחאחא P:)

ד"א (2): הפוסט הבא הוא מאגדות הלילה P:

געגוע כמו לסתיו

ישבנו אז מוכי שלכת

זוקפים צוואר כמו החצב

מול המנגינה שתמיד נמשכת

כשהיינו ילדים

וכל דבר היה משחק

היו ימים שמתגמדים

לזיכרון מודחק

עכשיו כל צלקת חשופה

רוחות רודפות ולא מרפות

לעולם עפים בתוך סופה

באין צורך בתנופות

אז, בסתיו, העול היה נושר

שלל צבעים של יופי שנאהב

עכשיו חורף, מתי האביב חוזר?

רק המנגינה נשארה מן הסתיו

רק עוד ילד ישן בתוך כלוב של זהב

במקום כלשהו

רחוק מעין אדם

יושבת ילדה

ומתחבאת מהעולם

והיא שותקת קצב

כמו תופים וחצוצרות

וכולה אומרת עצב

בזוג עיניים פעורות

וגם דמעה זולגת חרש

בכאב גדול כל כך

ושרה על פניה

את הסימפוניה הבלתי כתובה של באך

ובחוץ יורד גשם

רוח שורקת מעת לעת

ועוד ילדה אחת שותקת

רעם של קונצרט

(האגדה מתחת לתמונה)

וכמובטח, האגדה:

האגדה מספרת על אדם שהיה אחד מיורשיו של באך ששמע סימפוניה נפלאה והחליט במפתיע לחרוג מעיסוקו הלא מוזיקלי, לשבת במקום דמוי מנזר, ולכתוב סימפוניה שהחתום עליה באך. איש זה לא יצא מן המקום המיוחד הזה במשך כמעט חצי שנה.

האיש טען שהסימפוניה שהוא כותב זה יוהאן סבסטיאן באך מכתיב לו בחלומותיו את הסימפוניה שלא כתב בחייו...

הסימפוניה הזו לא נוגנה מעולם משום שבעת שיגעון שרף אותה אותו בן למשפחת באך והשליך עצמו מצוק.

יש הטוענים שהיה זה הסוד הנורא של באך שגילה אותו אדם ולכן שלח יד בנפשו.

ועוד יש טוענים שחלקים או הסימפוניה במלואה הועתקה בעוד מועד ועוד מסתובבת בעולם עד ימינו.

מאמינים?