עיר הירח

הֶם סוֹגְדִים לְאָחִיךְ הַקָּטָן

רָאִיתִי אוֹתָם, קָמִים וְנוֹפְלִים,

חוֹשְׁבִים שֶׁהִנֵּה-

עוֹד מְעַט הֵם נוֹגְעִים בּוֹ

וְנִשְׁבָּרִים.

לִי אֵין אֱלֹהִים מֵרֹב גַּעְגּוּעַ

אֲנִי צוֹפִיַה כְּמוֹ רוּחַ לֵילוֹת אַחֲרֵי יַמִים.

מְזַמְזֶמֶת לְעַצְמִי אֶת הַצְּלִיל שֶׁל שְׁמֶךְ

מַמָּשׁ כְּמוֹ דְּבוֹרִים בָּאָבִיב.

מִתְחַמֶמֶת מִן הַמַּחְשָׁבָה

שֶׁאוּלַי אַתְּ לֹא תִּשְׁכְּחִי שֶׁאֲנִי

מֵחַכָּה, עֲדַיִן.

הֵם מַמְשִׁיכִים לְהִתְפַּלֵּל

לוּ רַק יָדְעוּ:

כֻּלּוֹ הִשְׁתַּקְּפוּת חִיוֶורֶת שֶׁל קְסַמָיִיךְ.

אֲבָל הוּא נִגְלָה אֲלֵיהֶם,

מְפַתֶּה וּמוֹשֵׁךְ, כַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים.

מַדּוּעַ אֵינֵךְ נִגְלֶת אֵלַי?

געגועי כְּאֵשֶׁת לוֹט:

חָצוּבִים בַּסֶּלַע, מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת.

אֶת פָּנַי לֹא אַפְנֶה מִפָּנַיִיךְ

וּכְשֶעֵינֵךְ תִּפְגֹּשׁ בְּעֵינִי

 תִּצְרֹב בָּהּ הַשְּׁאֵלָה

גַּם הִיא עוֹד מֵחַכָּה לָךְ,

כְּחַמָּנִית בְּלֵילוֹת שֶׁל חוֹף.

כשאלוהים נברא

הסתחרר לו רק חושך

הוא פחד ולא ידע את שמו.

אחר כך המציא את הבריאה,

ומנהגים ואמונה,

וכל כך, כל כך נהנה,

עד שהאדם נטש אותו-

לטובת הרעיון הבא.

האחת שפחדה מן החורף

לא תשובה ותפחד

כי הגשם בא להיות לה מתנה

ועכשיו אינה לבד

והרוח השורקת תספר שמחות

ולא תעיף עוד חלומותיה הטובים

והשלג עם עיניו הלבנות

יעפיל על כחול עיני החורפים

אביר אשלח, כדון קישוט

ישיר לך סיפורי אויר

ותום תומן של מלחמות

יאירו אז את פני השיר

הברווזים במעופן

אל הלא נודע

ישאירו לך אגם קטן

של שיר ואגדה

והחורף, החורף

כמו כל עונה

ישלח אליך אותנו

אנשי הגשם

במתנה

לך גל, כמובן, אוהבת אותך, חיבוק עד כלות כל המילים.