עיר הירח

גם לאמת יש אבולוציה:

פעם אחת והיום רבבות. זה טבעי,

אך היכן הברירה?

השמים השחורים נטו להטל

צילם על קטנותי המבורכת.

היום אני רואה בם סמל למרחב.

ומרחב שהוא זמן, כך אומרים הפיסיקאים,

מרפא את כל הפצעים,

מחביא את התשובה מהשאלה

במשחק ילדים אין סופי.

ככל שאני מעקמת אותו, את הזמן,

המרחב שלי סוגר עלי.

הדקות הופכות שנים הממירות עצמן

לשנות אור,

וכבר כלל אינני קרובה לעצמי

הקטנה, המרחפת.

מחוזות ילדותי נראים כעולמות מקבילים.

בהנתן חיי נצח

אדם שונא את עצמו כל כך

עד שאינו מסוגל עוד להביט בהשתקפותו.

החיים לנצח- גורלם שיראו בנפילת אמונותיהם

לאחר תקופה פריחה זוהרת.

צללי הנייטרליות עדיפים להם;

הם מחביאים את התוצאות.

שיניים חדות מסתירות לשון חדה,

שכן הנסיון הופך הכל קשה יותר

וממילא הטעם אבד.

הם צמאים לדם משום שלא יוכלו להתגבר על האבדן.