עיר הירח

ובלילות-

הייתי מטביעה את ייגוני.

מצמחת סביבי קרומים ארוכים ודקים,

אשר בעדינות

מאיימים להקרע.

אני מתעטפת חומות סידן.

מתכדררת כקיפוד,

כעובר,

שוחה באשליה

שעוד מעט אני-

אבקע.

בתוך הבטן אני שומרת-
הר געש מעשן.
והוא בודק את גבולות גופי,
וצוחק לשומר בכניסה.

אני מתלהטת, מתערבלת, מנסה לפרוץ,
ונאכלת על ידי הפחד
שעוד מעט אני-
מצליחה.

בערוב ימי-
אסתכל מן השמיים.
ואולי תצנח עלי
איזושהי מסקנה.

אני מתחבאת מן מהחשבה
שעוד מעט אני-
באדמה.