עיר הירח

זוֹהִי צִפִּיָּת הַשְּׁמָמָה:

אַדְמַת צִמָּאוֹן חָנוּק

שֶׁעַל סלעיה וּבֵין חֲרַכֵיה חָקוּק

עָתִיד אוֹתוֹ צוֹפֶנֶת בְּרַחְמָהּ.
 

רֵחֲמוּ עָלֶיהָ שָׁמַיִם אֲדִישִׁים,

אֶת כָּל תִּקְוָתָהּ מִכֶּם הִיא שׁוֹאֶבֶת,

שֶׁהֲרֵי הִיא נְטוּלַת אֲנָשִׁים

הַנִּגָּפִים מִפָּנֶיהָ בְּקַמְצָנוּת מְחֻשֶּׁבֶת.

חָשַׁבְתִּי-הָאַאֲמִין בָּהּ?

הָתִשְמוֹר אוֹצָרִי בֵּיְנוֹת חֲרַכִים,

שֶׁיִּגְדַּל וְיִצְמַח וְיִהְיֶה לִפְרָחִים

בְּהֶיעַנוֹת הַגְּשָׁמִים לַתְּחִנָּה הָעִיקֶשֶת?

הֶאֱשִׁים מִבְטַחִי בְּאוֹתָהּ הַשְּׁמָמָה

אֲשֶׁר בְּכָל הָעוֹנוֹת לָהּ רַק חֹם וְחַמָּה,

וּבְכָל יוֹם אַפְרִיחַ תְּפִלָּה עֲמוּמַה

שֶׁל אוֹתָהּ כְּמִיהֲה מִתְחַדֶּשֶׁת?