עיר הירח

מורן לא נראתה כמו מורן אבל היא רצתה לדבר איתי. היא המציאה ג'לי כחול ומוזר שאם שני אנשים שמים אותו תחת הלשון אז הראשים של שניהם נהפכים כחולים. הג'לי היה ענק ומטריד אבל במראה של החדר חשבתי שאני יפה.

*

הלכתי באיזשהו שדה והגעתי לנחל. נחש ענק התחיל לרדוף אחרי אז ברחתי. כמו מצלמה שנשמטת על האדמה ראיתי הכל כשבכלל לא שלטתי על עצמי וגיליתי שהוא נשך אותי. המשכתי לרוץ ובסוף הוא תפס אותי בפה שלו. מהצד הסתכלתי איך אדם נוסף תופס בזנב הנחש ונגרר אחריו בעוד הנחש זוחל בלי הפרעה עם האדם בפה שלו.

*

רציתי לטפס על קיר טיפוס מתנפח בבית הספר התיכון שלי (נראה קצת כמו היסודי שלי). כשהגעתי כמעט עד הסוף ידעתי שאני אפול. החלקתי והרגשתי עצמי נופלת למטה. פתחתי את הראש אבל זה לא כאב וידעתי בדיוק איך נראת המכה אפילו שהיא הייתה על המצח שלי. אחות באה כדי לעזור לי. היא התחילה לחמם מחט במכשיר משונה ובדוק את החום שלה כל הזמן. ידעתי שזה כדי לחטא את הפצע אבל פחדתי. ידעתי שחייבים לחטא את הפצע כדי שלא יהיה לי זיהום. פתאום היא אמרה שניקח הפסקה אז הלכתי לשבת איפשהו עם חברים וגיליתי שזה אוטובוס. לפני שהבנתי מה קורה גיליתי שאני במטוס וטסה לארץ אחרת. כשנחתי ידעתי שאני חייבת לחזור ואין ברירה.

*

עשיתי לאור מתנה שעשויה מקומיקסים מוזרים בסוף עיתון שלא קיים. זה הרגיש לי ממש לא נוח. 

אהובתי מתבוססת

בחלב ובדבש

עיניה כמו שני שזיפים

ואחד חושך.

מה שוכב שם, מחכה לקחת אותך ממני?

                  *

עיני אהובתי דבש:

כמו שמש מסנוורת היא

מתהלכת בעולם.

אני מפנה פני מעליה.

יש לך חיוך של תמונות, אהובתי,

כסיטואציה שלעולם אינה מושגת, ואני

תמיד מאחורי

המצלמה.

               *

אהובתי, שלג נוטף לך מהשפתיים

ואני לא מפסיקה לכתוב לך

עוד מהקיץ שעבר.

אני רואה אותך שוב, בתמונה,

לובשת שמלה ערמונית, שיערך כלהבה

ריח של חום מתדפק על

ממלכת הקרח שבליבי.

             *

אהובתי, שירי כמו מים

מתנקזים אליך דרך סלעי

להשפך כולי, בסערה

אל לילות אחרים של קיץ.

             *

את אחת אהובתי, ואין לך שם

אשליה נודדת, דימיונית.

משחקת בשיער

במקום בו קברתי

את ילדותי.