RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2011
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2011
שיר ארספואטי
היכן אתם שירי?
קראתיכם בימי חג
וליבי הד.
ציידת פיתולים אנוכי
ולא אדע שובע;
כי חכמתם שירי מכל
אשר ידי משגת,
כי דרך העדשה אראה
בוהק קסמים של פיה
בקצות כנפי שפירית.
| |
להולדת X
א.
בזמן האחרון
חגות סביבי ציפורי עננה.
בשלל שמות אני קוראת להן -
והן קוראות חזק מן האופק,
המושך אותי כבחבלי קסם
לחזור להפליג בספינת חיוכי הרחב.
ב.
והן מקננות בעוגני
הנראים קטנים לגילם,
וכולנו נסחפים
לעבר כדור שמש,
לארץ חסרת שם
ומלאה חגים.
שחף ענני,
קל מקורי חלומותי,
מתמזג בקצף גלים.
וכל הדברים הללו הם רק ההקדמה
לפסיעה ראשונה של כף רגלך
בעולמי.
| |
talk show המארח יושב בכיסא בצד ימין מאחורי השולחן. מולו שתי כוסות קפה, מאחוריו תפאורה. אור נדלק עם מוזיקה של תוכנית אירוח. מארח: בתוכניתנו אנחנו מארחים הפעם, קצין בכיר לשעבר בצבא ההגנה לישראל, איש עטור קרבות, הוא ולא אחר- שלום שמעוני! נכנס שלום מלווה במוזיקה של תוכניות אירוח. (מישהו מחוץ להצגה מפציר בקהל החניכים למחוא לו כפיים) מתיישב על הכיסא ליד המארח. מארח: אומר את שמו של המרואיין שלום. שלום: כן. מארח: אתה היית רב סגן בכיר בצה"ל. השתתפת במירב מלחמות ישראל. ספר לנו איך זה התחיל. שלום: נזכר עליתי לארץ בשנת 1945, בחור צעיר ויפה תואר הייתי אז. למדתי קצת הנדסת מכונות, לא אהבתי, אמרו לי מחקה את המערכון "בוא, תתגייס, מה אכפת לך?" ובאמת מה היה אכפת לי? שפה הייתה לנו? עבודה הייתה לנו? גורנישט! רק חול! מתעשת אבל זה כבר סיפור אחר. התגייסתי לצבא כי אמרתי המדינה הזאת היא שלי, ואני חייב לעשות הכל למען המדינה שלי, ממש כמו טרומפלדור. בהדרת כבוד "טוב למות בעד ארצנו!". מארח: אהא, ספר לנו קצת על מלחמת השחרור. שלום: מלחמת השחרור הייתה קשה. נשלחתי לכל החזיתות, תמיד ניסיתי להיות בקו הראשון, אפילו פעם אחד כדור עבר לי ישר –כאן- מראה עם היד כדור שחולף ליד הרקה סנטימטרים! עוד שני סנטימטרים וגם אני הייתי טרומפלדור. בהדרת כבוד "טוב למות בעד ארצנו!". מארח: מאלף. ומה עם מלחמת ששת הימים? אז כבר היית קצין בכיר. שלום: זה לא הפריע לי. התעקשתי להיות בטנק. אני לא הייתי נותן לפישרים האלה לגזול את הרגע שלי, ושוב מכה על השולחן בפתאומיות , פיספוס! הטנק שלידנו עלה על מוקש. עד היום יש להם אנדרטה באום אל רשרש, גיבורים! ואני יצאתי עם כמה שריטות בלבד. מארח: אבל כאן לא הסתיימו הקרבות בשבילך. שלום: הו לא! יום כיפור, מיצרים מאחור, לילה, חושך, סוף סוף קצת אקשן, כבר הרחתי את ההזדמנות מתקרבת. אמרתי לעצמי "הלילה הזה, שלום, אתה תהיה טרומפלדור". המארח ושלום לוחשים יחד: "טוב למות בעד ארצנו!" שלום: שששש! המיצרים חשבו שהם הפתיעו אותנו, אבל לנו הייתה תוכנית. היינו כוח קטן והם היו רבים, ובכל רגע הכל היה יכול לקרות. מארח: ומה קרה? שלום: נזעם חצי פלוגה הלכה שם! חצי פלוגה! 40 אנשים! כל יום זיכרון מאז מניפים עבורם את הדגל! ואני, מה רציתי? קצת פאסון, קורטוב קדושה, קצת הילת גיבורים, לעשות משהו אמיתי למען המולדת שלי. בכיתי כל הלילה:צועק אלוהים! בוכה למה עשית לי את זה? אני לא מנסה מספיק? אני לא טוב מספיק? אפילו צילמתי תמונת חזון ומסגרתי, שיהיה לשים על הקבר, או ליד אנדרטה, מה לא עשיתי?! מארח: אבל כן היו לך רגעים של כמעט. שלום: חוזר לעצמו היו, היו. במלחמת המפרץ כמעט נפל עלי טיל, במלחמת לבנון היינו לכודים כמה ימים, כבר כתבתי לאישתי, שתחייה, מכתב שטוב למות בעד ארצנו והכל, בסוף חילצו אותנו משם עם מסוק. אפילו אסון המסוקים דילג עלי שם. אבל אז במילא לא רציתי, להכלל באיזו רשימה שאף אחד לא זוכר את השם שלך, אתה סתם מספר. מארח: באיזו שנה יצאת לפנסיה? שלום: אני? פנסיה? אני מתנדב לצה"ל! כל כמה שנים אני מתנדב בחזרה לצה"ל. אישתי אומרת לי קולה של אישתו מבחוץ "שלום! מספיק כבר עם זה! כל פעם אתה משאיר אותי לבד במקלט". ואני עונה לה "דארלינג, אני אוהב אותך, אבל המדינה.. המדינה". המארח: ארצנו. שלום: ארצנו. שניהם: טוב למות בעד ארצנו. פריז. חושך.
| |
| כינוי:
אני היא בכל השמות מין: נקבה |