עיר הירח

ליבי התועה כשה באחו,

נפשי נצטמררה,

כי מגע ידך כעשב רך הוא

ברוח הקרירה.

אמרי שאת קרבת,

לכבודך אפשילה שיבולים.

סערי עלי כאש שלהבת

כי כל מימי בשלים.

עברי כרוח בין פרחי הבר

לעסות כתפיהם השחות.

כמיהתי לך כקוצי מדבר,

כעקשות התפרחות.

צאי, צאי אל ההרים;

בריכת המולתי צוננת.

הלכי אחר העדרים,

היי בם מתבוננת.

ניגוני יסרוק שיערך כמברשת

ובאותו הרגע השבריר-

בבקשה אל תתפתי לגשת

אל ליבי בשדות קציר.

עורו נעורים!

זמן כה רב נרמסתם.

אמרו למבוגרים

שבשינה מאסתם.

אומרים: לנו העתיד,

לשכמותינו- אחרית אחריות.

אומרים שכל אשר היה תמיד

יחזור, ימשיך עוד להיות.

אך גם ההווה הוא לנו,

כי בידיים יש עוד כוח,

והמהפכה שלנו

היא תהליך ארוך ומאוד לא נוח.

העולם חסר-היגיון ותפל,

ובידינו- תבלינים.

אל תתנו להם להתפלפל

שכשגדלים אז מבינים.

ראו פניכם החרושות כקמט,

האש קפאה, שכחתם העלומים.

התנערו אחי מן התרדמת

והיהפכו חולמים.