עיר הירח

לחייך על הקיר

וידך על הקת,

צרים ואויבים סוגרים אט לאט.

זיעה קרה,

כוונת רועדת,

נחישות מול הסוף.

לכודה ובודדת

היא תמשיך לאהוב.

מסך ערפילים כבד

נמתח מאופק עד אופק,

והיחד האוחזת בסכין

נאחזת בנחישות,

מחפשת ישועה.

להב חד של חלומות

אורב, מצר כל צעד,

אני שומעת אותו בין נשיפה לשאיפה.

אני לבד, לאט כורעת

מפני המועקה הזו

השקופה, העיקשת,

אל האדמה.

אני בורחת אל

כלא מחשבותי:

מנטרה אינסופית של געגוע,

והם עוקבים אחרי,

מכים על החומה,

צועקים ונאחזים בציפורניים

בבשר החי.

אני מתחבאת מאחורי,

מביטה מעבר לכתפי,

רואה את הזוועות כמו מתוך סרט.

כל מי שמלפני ומצדדי עומד.