עיר הירח

כאב רחב על שפת הים

עוגן בנמל העצב

ומשכנו שם. לעולם

ינוד לפי הקצב

גל ועוד גל ועד מתי

תתנפץ לי על החוף

תופיע בחלומותי

ותסתיר לי את הנוף?

אשב על המזח

השחפים אלי יבואו

אנטוש אותך לנצח

אך מעופם כמוהו

כי הם חוזרים לים

לנוח מעת מעוף

גם הם חוזרים לקצף

גם הם חוזרים לחוף

גם הם רוצים קצת שקט

נחים בצל כאב בסוף

(כי אין לאן ללכת?)

והכאב יחבק

כמו אב רחום ומדריך

שידעו אליו ישובו

גם כשלא צריך

אם תפרוץ את שברי הים

ובין הקצף לגלים תשיר אלי

אז אהיה איתך כאוסף רסיסי כחול

צרחה בין הר ובין שמיים

מפלחת את האוויר

אפילו ציפורים סוטות ממסלולן

אפילו האביב מפחד להוריד קצת גשם

אפילו הקיץ נרתע אחור

רק אנחנו כאן

ולעולם כבר לא נחזור

ויש שישמעו אותנו במרחקים

ואולי יבואו לחפש

את מה שלא היה כאן

ועכשיו יכול להתקיים

ואולי יביאו איתם

שק של הבנה

אבנים קטנות

קצת חול במתנה

מהזמן האחר הרחוק

חשבתי שאני אביט אל תוך הירח ואראה את עצמי שוב

אבל בסופו של דבר אני אפילו לא רואה שירים.

ברשימת המעשים

גן עדן וגהנום

הם לא מצאו ניסים

כולנו מאותו מקום

כולנו מחפשים

ומי שכבר מצא

מגיף את התריסים

ובורח, בורח, שוכח

שהוא כבר לא נמצא

היו לי מילים
עכשיו גם מרווחים כבר אין לי
ורק פסיעותייך נשארו לסנוור
את האמירה שכל כך לא הבנת
היית יקרה לי מכל השנים
שחייתי בלי אני ובלי את