כשאני יושבת מול הדף הריק אני מתבלבלת , אני מתחילה לחשוב על כל הדברים שאני רוצה לכתוב , להסיר מהלב את האבן הכבדה , אבל אז אני מתחילה לחשוב מה לכתוב קודם , מה מפריע לי יותר ... עד שנעלם לי החשק לכתוב .
פוטרתי , איזה מוזר זה לשבת בבית ולהרהר במה לא הייתי בסדר , אבל מסתבר שהייתי בסדר גמור רק שלא רצו אותי שם . " המנהל " שלי החליט שהוא לא רוצה אותי שם ולא היה דבר אחד שמנע ממנו למצוא את הסיבות הכי פעוטות שיש בכדי להעיף אותי משם . הוא העיף אותי על טעויות שנעשו בשבוע הראשון שלי במקום וכששאלתי אותו אם הוא חושב שזה הוגן , הוא חייך בפניי בשיא החוצפה ואף גיחך.
אבל זה לא הכעיס אותי למען האמת , לא הכאיב לי כל כך לאבד את המקום ... עם כל הדברים הטובים והקלים שבתפקיד , הפחד שהציף אותי היה פחד של חישוב כלכלי , לרגע הרגשתי שלא אצליח לקום על הרגליים בחזרה .
כשסיפרתי להורים שלי נרגעתי מאד , הם אמרו את המילים שרציתי לשמוע , המילים שניחמו אותי . הם שם בשבילי בכל מצב ואם אצטרך כל עזרה כלכלית הם יעזרו לי . כמובן שהגאווה שלי לא תיתן לי לקבל מהם כסף , אבל טוב לדעת שיש מי שיעזור לי לקום אחרי הנפילה .
ישבתי שלושה ימים בודדים בבית , וכבר עברתי מספר ראיונות , הנציגה של חברת כוח אדם כבר הדליפה לי כי התקבלתי לעבודה בחברת הוט בתור מנהלת מחלקה קטנה , עם כל היתרונות אני מפחדת , אני כל כך מפחדת שאולי פשוט לא אצליח שוב בתור מנהלת אפילו אם זו המחלקה הכי קטנה בעולם והתפקיד הכי דבילי שיש ( את האמת , אני לא ממש בטוחה מה התפקיד עדיין ) , אולי פשוט אני לא טובה. אפילו שאני יודעת מה הם היתרונות והחסרונות שלי ואני יודעת מה אני שווה באופן מקצועי אני מפחדת , זה כל כך לא הגיוני , והפעם זו לא עוד חברה קטנה , זו חברה שיש לי לאן להתקדם בה .
את התשובה הרשמית אני אקבל ביום שני , התקבלת , היחידה מבין 20 איש שהיו איתי במבחני הקבלה.
החיסרון הגדול ביותר שיש בעבודה הזאת הוא המיקום – אני הולכת לעבוד ביקום (!) שעה ומשהו נסיעה לכל כיוון . זה אולי חכם ואולי לא , אבל לאחר שישבתי עם עצמי ועשיתי בעד ונגד , יצא כי הנסיעה היא הנגד היחידי . יש הסעות לפחות ככה שלא אצטרך לבצע הוצאות דלק מופרזות .
חלמתי על צ' , התעוררתי בהרגשה של חוסר שקט . הטיפש הזה דפק לי את כל הצורה . במשך כל החצי שנה האחרונה לא האשמתי אותו על כלום , לא העזתי לחשוב יותר מידי על הקשר שהיה לנו , שנאתי לחשוב כי החשיבה גרמה לי לבכות ושנאתי את המחשבה שאני בוכה בגללו .
אבל אתמול כשישבתי עם חברה שלי שסיפרה כי ראתה אותו לא מזמן , הכל צף למעלה . שאלתי את עצמי במה לא הייתי בסדר , האם הייתי חברה גרועה כל כך , זו אני הדפוקה או שזה היה הוא ?
המילים שאמר לי לא מפסיקות להדהד בראש , בניסיון נואש ללמד את עצמי עד כמה עלוב הוא היה שלא ידע לאמץ אליו את הטוב שהיה ובמקום חפר בפצעים הכי כואבים .
" הרגשתי מתח עצום מפני שאני הולך לאבד אותך... ואז שאלתי אותך 'כמה פעמים, בתקופה שהיינו ביחד האמנת לי שאכפת לי ממך ? ' וכאשר ענית לי שרק פעם אחת, אחת בודדה, וגם היא הייתה כל כך מזמן, הרגשתי שאיבדתי אותך עוד הרבה לפני ואני לא יודע על מה אני בכלל נלחם . אני חושב שהרגע שבו ענית לי את אותה תשובה היה הרגע שבו הבנתי שהגיע הזמן לצאת מחייך ולתת לך להמשיך בדרכייך"
" אני יודע שזה לא פשוט לשמוע עוד פעם ועוד פעם שלא הייתי מאוהב בך, ואני נדהם לגלות כמה כוח נפשי היה לך להמשיך עם זה כל כך הרבה זמן."
" ....... ככול שאני חושב על זה אני מבין שאת הבן אדם שאהב אותי יותר מכל אחד אחר ועל האבדה הזאת אין תחליף "
" התבלבלתי בכל הנוגע למה את מחפשת מבין הזוג , לא האמנתי שזה יחזיק לאורך זמן.... היו לנו הרבה מחלוקות"
" לפעמים הייתי מסתכל לך בעיניים בציפייה למצוא את אותו ניצוץ וכל פעם התאכזבתי שהוא לא שם..."
" ואולי את היית היחידה שהייתה אוהבת אותי "
כל המילים האלו גרמו לי להאמין שאני אשמה בכל , אני פשוט לא מושלמת כמו שהיה רוצה שאהיה .
היה בו את כל האנרגיות שלי לא היו וכשזה נגמר , הוא לקח את כל האנרגיות שעוד נשארו לי .
כיום אני מסרסת בערך כל מי שמתקרב אלי , אני מעמידה במבחנים קשים ואף אחד לא שורד אותם
ולא רוצה להתפשר על כלום רק כדי לא להיות לבד , אבל לא יודעת להיות ביחד יותר , כבר לא בטוחה מה צריך לעשות כשביחד .
אולי לזרוק עליו את האשמה זה לא מעשה חכם , אבל אני מרגישה שבגללו נסגרתי עוד הרבה יותר .
ואני לא יודעת ממש איך לחזור לעצמי , אני העצמי שאהבתי פעם .
אני שאהבתי לצאת להיות מוקפת באנשים , מחפשת איך להסתגר בתוך עצמי במחשבות שלי רחוק מכולם . למה אין יום אחד בו לא עוברת בי המחשבה להתקשר אליו ? אולי זו רק הנקמנות שלי , אבל אני רוצה לדעת אם כואב לו כמו שכאב לי , אם הוא מתגעגע אלי , האם הוא אומלל מספיק .
ישבתי מספר לא קטן של פעמים ושאלתי את עצמי אם באמת אהבתי אותו , אם אני עדיין אוהבת אותו , הסתבר לי שאני לא , הסתבר לי שזה סתם האגו הפצוע שלי שמחפש נחמה .
והגרוע מכל הוא שאני מחכה שיגיע האחד שיוציא אותי מהביצה אליה אני שוקעת .... הביצה ממנה נמאס לי לנסות למשות את עצמי .
אני מרגישה כי החברים שלי לא באמת שם כשאני צריכה אותם , אני מגלה פתאום שיש לי יותר חברי בירה מאשר חברים אמיתיים . חברים שאיתם יוצאים ומזייפים חיוך.
אתמול ישבתי עם החברה הכי טובה שלי , הרגשתי משועממת , לרגע רציתי שהיא תשתנה קצת , אבל רק קצת , שפתאום תהיה ספונטנית ותזרוק את כל המרובעות שלה ... לא יודעת אפילו להסביר את עצמי , אבל יש לי את החברים האלו שאין להם מעצורים ולצאת לשתות זה לשתות ולצאת לרקוד זה לרקוד ולצאת לאן שהוא זה לצאת וליהנות .. כבר הרבה זמן לא יצאתי וחשבתי לעצמי שהערב היה סתם בזבוז .
אבל לצערי רוב החברים האלו רחוקים ממני .
אז אתמול היה עוד ערב של קפה ועוגה ועדכון מהפעם הקודמת , וכל כך התחשק לי לצאת לרקוד לשבור שיגרה קצת ... הרגשתי שאני מתפוצצת , במיוחד אחרי כל האירועים האחרונים , הרגשתי שאני חייבת לעצמי קצת להתיר מחסומים וליהנות מעצמי לשם שינוי .
מאז שהחלו לי בעיות קיבה נראה שהכעס והעצבים שלי מורגשים לי , אני מכריחה את עצמי להירגע בכל דרך אפשרית , להכניס פרופורציות והכי חשוב להפסיק לשמור בבטן ... לבכות כשכואב לבכות כשעצוב. המתח מתפוגג מהר יותר כשאני מקבלת את מה שקורה כחלק משגרת חיים שקיימת , דברים שקורים .
בכל פעם כשאני כועסת או עצובה אני מרגישה כאבים חדים בבטן ממש מתחת לחזה , זה נראה כאילו זהו סוף העולם , קשה לנשום ומרגיש כאילו אש בוערת בתוך הבטן , דקירות מעקצצות וחולשה תוקפת .
ולפעמים אני חושבת שזו הדרך של ההוא למעלה להזכיר לי שאני בנאדם ולא מכונה וכל זה כתוצאה של הזנחה נפשית ובריאותית שעשיתי לעצמי ... וכיום בגיל 23 אני מספר צעדים קטנטן מאולקוס .
אבל למרות הכל , הכל בסדר ...
I can see clearly now, the rain is gone,
I can see all obstacles in my way
Gone are the dark clouds that had me blind
It's gonna be a bright (bright), bright (bright)
Sun-Shiny day.
I think I can make it now, the pain is gone
All of the bad feelings have disappeared
Here is the rainbow I've been prayin for
It's gonna be a bright (bright), bright (bright)
Sun-Shiny day.
Look all around, there's nothin but blue skies
Look straight ahead, nothin but blue skies
I can see clearly now, the rain is gone,
I can see all obstacles in my way
Gone are the dark clouds that had me blind
It's gonna be a bright (bright), bright (bright)
Sun-Shiny day.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
