לעזאזל עם הכל ,
בא לי להתחיל הכל מחדש – משפחה , חברים , זוגיות , עבודה ואני – אני חדשה .
דווקא עכשיו באמצע ההתפוררות הנפשית שלי , אני מגלה בדיוק את הנקודה בה הכל התחיל , את הנקודה שבה כבר הפסיק להיות אכפת לי ומרוב שמאד לא אכפת לי אני לא רוצה אפילו לתקן זאת .
דברים לא משתפרים אלא רק מחמירים , אני לא כל כך בטוחה אם ההחמרה היא בראש שלי או שההחמרה אכן מתקיימת , היא פשוט שם באוויר – תלויה , ענן שחור קטן שמלווה אותי לכל מקום .
למה לא דאגתי לעצמי קצת לפני הנפילה הזאת ? פחדתי ואני עדיין פוחדת , מעולם לא הייתי טובה בהתמודדות מול הבעיות שלי , קל יותר להיות בת יענה ולטמון את הראש באדמה עד שהצרות ייעלמו .
ישמע מצחיק , ישמע דבילי – אני רוצה לצאת לפנסיה , זהו , הספיק לי . אני עייפה מידי נפשית בשביל לעבוד , היה לי חלום רצתי אחריו ועכשיו אני משועבדת אליו , משמע אני עובדת כי אין ברירה . במבט סביב , כל החברים שלי עובדים כמו חמורים , יש להם מטרות – מה המטרה שלי ? איזו מטרה אני הולכת להציב לעצמי הפעם וליפול איתה חזק ?
לא מזמן חודש הקשר שלי עם ידיד מהעבר הלא כל כך רחוק , עברה שנה או אולי שנתיים ואולי שוב הזמנים מתבלבלים לי ... אבל הקשר חודש " אני מתחתן – אני רוצה להזמין אותך לחתונה " נתראה בשמחות ? . אני עדיין מתלבטת אם ללכת .
בעקבות זה , החלטתי ליזום שיחה עם ידיד נוסף מהעבודה , שמחתי לדבר איתו ולשקר לו בפנים שהכל בסדר ואני לא מתגעגעת אפילו טיפה לאף אחד מאותה חבורת טיפשים .
אבל אני מתגעגעת אליהם , לימים המייאשים עד טירוף ולזמנים שהיינו שורפים שעות אחרי העבודה בצחוק מכאיב . אבל בעיקר אני מתגעגעת אליו , שאלוהים יסלח לי , גבר נשוי , אבל אני מתגעגעת למשחקי הטיזינג , זה היה מעלה חיוך על פני , הופך את הימים לקלים יותר , בשעה 11:00 יגיע ש' יזרוק איזה משפט מפלרטט ואני אענה לו בציניות נחליף מבטים מתחכמים ונמשיך בסדר היום שלנו , זה היה מנחם אותי .
ת' הייתה היחידה שידעה על כל הקראש הזה , תמיד אמרה לי להירגע ומהר " הוא עומד להתחתן אל תעשי שטויות " , לא עשיתי שטויות , לא יישמתי דבר , הייתי במערכת יחסים ( כושלת ) והוא בדרך לחופה , זה סתם המשחק החולני שלנו , עד היום .
לפעמים אותם חידושי קשרים משמחים אותי מאד , גורמים לי להיזכר בתקופות יפות ומשמחות יותר , רק שאני לא אמיצה מספיק לחדש את אותם קשרים , אני לא יודעת להתנצל על ההיעלמויות שלי .
ביום חמישי שעבר ת' ישנה אצלי ובלילה ממש לפני שנרדמה סיפרה לי שהיא הולכת לעבור ניתוח בקרוב מאד , מאז הראש שלי בחפירות , אני שואלת את עצמי האם זה תוצר של הזנחה מתמידה או תוצר של ייאוש ?
יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותה , היא החברה הכי טובה שלי אבל אינני מסוגלת לשאול , לא רוצה להביך , לחטט , לגעת בנקודות רגישות .
הפתיע אותי מאד לדעת שאני מפחדת , יותר נכון מתה מפחד , שמעתי את הדופק באוזניים כשאני שומעת את הדופק של עצמי אני מתה מפחד , אבל ממה ?
הפחד התחלף בקנאה , לא במצב אלא בנחישות להפוך את המצב לטוב יותר וזה היה מדבק – פתאום גם אני רוצה להרגיש טוב . הנחישות הזאת נעלמה אחרי שעה בדיוק כששתיתי כדור נגד כאבים וקיללתי את הרגע שבו החלטתי לטפל בעצמי ולתת לרופאה שלי לשחק איתי במשחק " בואי נראה איזה כדור ישפיע עלייך " .
השעה 5 בבוקר , את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לפני השינה , אבל התעוררתי לפני שעה וחצי בערך ומאז אני מתהפכת במיטה , ככה עוברים רוב הלילות , חסרי שינה ... גם כשהגוף עייף ולא מסוגל לסחוב יותר המוח פועל שעות נוספות . עוד שעה צריך לקום , יום ארוך הולך להיות ( אני עולה לירושלים לסניף החדש שלנו ) מייחלת כבר מעכשיו לסופו !
כוס שלישית ואחרונה של קפה לפני שמתחילים את היום .
בוקר טוב .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
