השהייה שלי כאן לימדה אותי דברים רבים. אני אחזור לארץ אדם חכם יותר, אין ספק. לא שקשה לי להחכים (כשהבסיס האינטלקטואלי נמוך כל כך יש רק לאן לעלות). בין היתר הכרתי אנשים רבים. אני חושב שנכון יהיה לומר שעד נקודה זו בחיי הכרתי אנשים במגוון שמייצג נאמנה את העולם המודרני. דבר אחד אני יודע - אין כמו בחורות ישראליות. בכדי להוכיח את הטענה שלי, אביא בפניכם את סיפורה של ד.
ד היא בחורה ישראלית שפגשתי פה. כשהכרתי אותה היא סיפרה לי שהיא משחקת סקווש בנבחרת של האוניברסיטה. חקירה קצרה הוציאה ממנה את העובדה שהיא הייתה אלופת ישראל ומדורגת גבוה באירופה. סתם כי היה משעמם לי, הלכתי ל-Google, רשמתי את השם שלה, וחיכיתי לתוצאות. איזה שוק. בתור דוגמה בודדת, בכתבה שהתפרסמה בעיתון של אוניברסיטת ייל צויין שגברת ד, המדורגת כך וכך בעולם, שוקלת ללמוד שם. אתם קולטים? הבחורה חוזרה ע"י כל האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב. לשמחתי היא בחרה ב-Penn כך שיצא לי להכיר אותה. ועכשיו לסיפור שהפך לאגדה בליגת הסקווש של האוניברסיטאות.
בעצם, לפני שאני אתחיל, יש משהו שחשוב לומר. היא בחורה מדהימה. מצחיקה, חריפה, כייפית. אני מת עליה ("חולה על התחת שלה" בשפת נעורי), ללא כל קשר לכל הסיפור הזה. ועכשיו לסיפור.
לפני שנתיים, כמו בכל שנה, נערך טורניר הסקווש הגדול של ה-Ivy League (ליגת האוניברסיטאות ש-Penn שייכת אליה). הייתה לנו קבוצה טובה אז, ו-ד הייתה בין המתמודדות (שמתם לב איך אמרתי "הייתה לנו"?). הקבוצה שלנו הייתה פייבוריתית לזכייה. הטורנירים האלו מתנהלים כך: 9 בחורות משחקות נגד 9 בחורות אחרות (מתנצל על כך שאני מבין רק בצד הנשי של העניין). בכל משחק יש 5 מערכות כך שהראשונה שמגיעה ל-3 נצחונות היא המנצחת. הצד שיש לו מספר נצחונות גדול יותר עולה שלב. Penn הגיעה לחצי הגמר נגד הרווארד.
ל-ד זה היה המשחק הראשון בסדר גודל שכזה בארה"ב. זו הייתה השנה הראשונה שלה והיא עוד לא התאקלמה לחלוטין. בנוסף, בטורניר הזה המשחק הוא בתוך חדר שקוף מכל צדדיו כך שהקהל נמצא מכל כיוון וקרוב מאוד למתמודדות. היא התרגשה מאוד. את שתי המערכות הראשונות ד הפסידה. את היריבה שהייתה מולה היא כבר ניצחה בעבר, ו-ד שלנו היא בחורה מאוד בטוחה בעצמה - היא הרגישה שהיא הולכת לנצח. הקהל התחיל לעזוב. את המערכה השלישית ד ניצחה. כאמור, אם ד מנצחת את המערכה הרביעית המשחק נפתח והמערכה האחרונה היא היחידה שקובעת. ד עלתה למערכה הרביעית בהרגשה טובה. המערכה התחילה. בתוך המולת המשחק, היריבה של ד, בצעד לא מחושב, חבטה עם הרקטה שלה בפה של ד (אחרי הפגיעה בכדור). ד הבינה שמשהו לא בסדר שם (בפה), אבל לא ידעה בדיוק מה - היא החזיקה את היד מעל הפה כמו שכל אדם נורמלי היה עושה. היריבה שלה התקרבה אליה, ביקשה שתסיר את היד. איך ש-ד מסירה את היד, היריבה נכנסת להיסטריה. שתי השיניים הקדמיות התרסקו כמעט לחלוטין. ד ירקה את השאריות על הפרקט וניסתה להתאושש. הקהל בשוק. רופא שיניים בקהל צועק שחייבים לשמור את שיברי השיניים בחלב וכך אולי ניתן יהיה "להדביק" אותם בחזרה. הוא לא ידע שהשיניים התרסקו לרסיסים. מתחיל מחזה סוריאליסטי שבו כל הנבחרת של ד זוחלת על הפרקט ומחפשת את שיברי השיניים, כולן בוכות והיסטריות. רק ד רגועה. כאילו - מה כבר קרה?
ד סירבה להפסיק. היא עלתה לשחק. המאמנת שלה הלכה הביתה, לא יכלה לעמוד בלחץ (וזה ברצינות).
היא קרעה להרווארדית את הצורה של האימ-אימה שלה במערכה הרביעית. הקהל באקסטזה, כולם מעודדים את ד. אפילו ההורים של היריבה.
בהפסקה בין המערכות הרביעית והחמישית (האחרונה) חברה לנבחרת של ד באה אליה ומספרת לה ש-Penn והרווארד ב-4:4, או במלים אחרות, שהכל על כתפיה של ד, שאף אחד בכלל לא מבין איך היא ממשיכה. החברה מגישה לה בקבוק מים. ד שלנו שכחה את הפציעה, מכניסה את הבקבוק לפה וסוגרת עליו את השיניים. הצרחה שהיא שיחררה השתיקה את כל האיצטדיון. כולם בשקט, מזועזעים. בחורה בת 20, חיננית, בלי שתי שיניים קידמיות, מתעקשת למרות הכל להמשיך. מחכים למערכה החמישית.
ד עולה למערכה החמישית. To make a long story short, ד הפסידה. על הקשקש, בגלל טעות של טירונית. היא לא הפסיקה לחלום על הרגע ההוא למשך הרבה זמן.
הסיפור הגיעה לכל העיתונים. ראיונות, כתבות. היא הפכה לגיבורה. באחד הראיונות שאלו אותה מה קורה איתה עכשיו והיא ענתה "אמנם לא התאמנתי היום אבל לפחות קיבלתי שיניים חדשות". מלכה. הציטוט הזה נבחר מאוחר יותר לציטוט של השנה בעיתון המקומי.
שנה מאוחר יותר, אותה היריבה הייתה הקפטנית של הנבחרת של הרווארד ונבחרה לשאת את נאום סיכום השנה של ליגת הסקווש. בנאום היא ציינה ש-ד היא האדם עם הרוח הספורטיבית העוצמתית ביותר שהיא נתקלה בו. שנה לפני כן הכלבה אפילו לא ביקשה סליחה (עכשיו אתם אמורים לסנן "בת זונה, כלבה נאצית אנטישמית, קתולית ועוד כהנה וכהנה פניני חכמה).
ד היא פשוט תותחית. אין לי מלים. אני מעריץ אותה כאדם וכספורטאי. היא מוכיחה שיש בבנות ישראל משהו שאין בשום מקום אחר.
כדי לסיים את הסיפור כמו שצריך, אתמול יצאתי עם ד לחגוג. היא התקבלה לעבודה חדשה. היא בשנה האחרונה של התואר שלה - הנדסת מחשבים, והיא התקבלה לעבודה בחטיבת הפיתוח של אחד מהבנקים הנחשבים בוול-סטריט. מלכה כבר אמרתי?
לסיכום הפוסט:
בנות ישראל - אתן המלכות!
(ועדיין לא התחלתי לממש את המטרה אשר לשמה פתחתי את הבלוג)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
