אני נמצא בניו יורק עכשיו, שלושה ימים אחרי החזרה מהטיול במקסיקו. הטיול היה חוויה מתקנת, מדהימה, משהו לחיים. אבל כל זה פחות חשוב כרגע לעומת מה שעברתי אתמול. שותפי היקר למסע ואנוכי הסתדרנו על דירה במנהטן (פרגנו על העגה הנתנייתית). הדירה שייכת להוריו של חבר שלי אשר נמצאים בחופשת מולדת. רצה המקרה וחבר משותף שלי ושל בנם של בעלי הדירה נמצא גם הוא בניו יורק ושלושתנו מתגוררים בדירה המדהימה הזו.
ועכשיו לסיפור.
בבוקר שמנו פעמינו לתור את העיר המופלאה הזו. מפה לשם מצאנו עצמנו יושבים בבית קפה קטנטן, לוגמים אספרסו משובח בפלצנות אופיינית. שלא במפתיע, התנהלה שיחה קולחת וקולנית בעברית. בשולחן לידנו ישב אדם אשר בנקודה מסויימת מצא לנכון להפריע לשיחתנו ולשאול מאיפה אנחנו. אירוע זה כשלעצמו אינו מפתיע כלל וכלל - זהו אחד מסימני הזיהוי של מנהטן. "מארץ הקודש באנו" הייתה התשובה - וזו האחרונה פתחה שיחה ערה על פוליטיקה מזרח-תיכונית. הבחור, יהודי כשר (מר כהן יקרא שמו בינתיים), הפגין התעניינות מפתיעה בתחום והשיחה הייתה מהמעניינות שהיו לי בנושא (והיו רבות במהלך הנסיעה). מר כהן התגלה כבחור מבריק וחריף, משעשע ומבין עניין. מר כהן התעניין מאוד בחיים של שלושתנו, ולכשגילה כי אנשי טכנולוגיה אנחנו הציע לפרוש בפנינו רעיון לסטרט-אפ אשר מתבשל אצלו זמן מה (הירגעו, הסיפור לא קשור לטכנולוגייה, אנא האזרו בסבלנות). הבחור פרש את הרעיון המעניין שלו בפנינו תוך הפגנת אמון מפתיע בשלושה ישראים מפוקפקים. בהיותנו אנשי סטרט-אפים מנוסים, עזרנו לו לעצב את הרעיון למוצר אטרקטיבי יותר וגרמנו לו להתמודד עם בעיות אקוטיות ברעיון שלו, בעיות שהוא לא לקח בחשבון עד אותה שיחה. הצצה בשעון גילתה לי שאנו יושבים ומקשקשים עם הבחור מזה כ-4 שעות. השמש שקעה, הגיע הזמן לתכנן את הפעילות לאותו ערב. הבחור נזכר שהבענו עניין בהופעות ג'אז והציע שנקפוץ איתו לדירה שהוא מתגורר בה כרגע, לחפש מופעים באינטרנט. לשאלתנו האם הוא מתגורר באזור ענה הבחור שהוא שומר על דירה של חבר שלו אשר נמצאת בקרבת בית הקפה, בעוד שהוא עצמו גר עם אשתו באזור סוהו. כל הסצינה הריחה לא משהו - אני לא אוהב שגברים (בעיקר נשואים) מזמינים שלושה בחורים זרים לדירתם. בהיותי מודע ליופי הכובש שלי, חששתי שמא הבחור התאהב בי ומתכנן לקחת אותי לשיחה בארבע עיניים בפרדס הקרוב.
נכנסנו לדירה. יפהפיה. לבנים אדומות, תמונות מדהימות על הקירות, משהו באמת יוצא דופן. ואז שואל אותנו מר כהן "תגידו - ראיתם את הסרט My Dinner with Andre?". שלושתנו ענינו שלא. הוא ענה "זו הדירה של אנדרה". ועכשיו להסבר קצר. הסרט My Dinner with Andre הוא סרט מאוד מפורסם (מישהו מכם ראה אותו במקרה?). הסרט בוים ע"י לואי מאל האגדי (אני עוד אקדיש לו פוסט), והוא למעשה שיחה של שעתיים בין שני אנשים במהלך ארוחת ערב בודדת (שני האנשים משחקים את עצמם ואחד מהם הוא אנדרה גרגורי). עוד אני מעכל את המידע הזה, אני נתקל בתמונה על הקיר בה נראים שני אנשים הולכים ברחוב - האחד ככל הנראה אנדרה בעל הדירה (היו תמונות נוספות שלו על הקיר) והשני מזכיר את וויזיני מהנסיכה הקסומה (!inconceivable), לובש כיפה, לא פחות ולא יותר. חשבתי בקול רם "היי - הבחור הזה דומה להוא מהנסיכה הקסומה". "כן, זה הוא, חבר טוב של אנדרה" ענה מר כהן. שותפי היקר ומר כהן שוטטו להם באינטרנט בחיפוש אחר מופעי ג'אז בעוד אני בוהה בחוסר אמון בתמונות אשר על הקיר, אליהן התחלתי לשים לב (ומצלם כמו משוגע). איזו אסופה של שחקנים. אציין רק את ג'וליאן מור, אחת המעריצות שלי (ראו רשימת המעריצות של geebor - ג'ינג'ית עם כובע גרב) בתמונה מדהימה עם אנדרה. מר כהן, מסתבר, מאוד נהנה מחברתנו, ביקש את כתובות האימייל שלנו והבטיח להזמין אותנו למסיבת סילבסטר פרטית שהוא ואשתו מקיימים. הוא שלף כרטיסי ביקור (אשר הכילו רק שם וכתובת), כתב את מספר הטלפון שלו עליהם והזמין אותנו להתקשר מתי שנחפוץ. הצענו לו לפנות אלינו בכל תהייה טכנולוגית ואמרנו שנשמח להצטרף למסיבה אם יראה לנכון להזמין אותנו. יצאנו שלושתנו לפאב, ומאוחר יותר חזרנו הביתה.
מה עושה geebor כשהוא מגיע הביתה אחרי יום כזה?
נכון, בודק ב-google מי הוא מר כהן (סקוט, סקוט כהן). אוהבים בנות גילמור? ידעתי שהוא היה לי מוכר!
אם בא לכם תכתבו scott cohen ב-google ותראו כמה אתרי מעריצים יש לו. ובלי קשר תראו את My Dinner with Andre. אני הולך לראות...
יכול להיות שההזמנה למסיבה בסילבסטר הכניסה אותי לברנז'ה ההוליוודית? יכול להיות שסוף סוף אקבל את 15 דקות התהילה שאנדי וורהול הבטיח לי? יכול להיות שתהיה לי הזדמנות לפגוש את ג'וליאן מור פנים אל פנים ולומר לה כמה אני אוהב אותה? יכול להיות שאני חוזר לארץ ביום שבת אחרי חצי שנה בגלות?
יכול להיות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
