מתישהו, בתקופת התיכון, ישבתי עם שני חברים בפאב השכונתי על חצי ליטר מיץ ענבים (משקה הקשיחות הקבוע שלי דאז). על הפרק הייתה השאלה הנצחית, הגורלית, הנשגבת - מהם האלבומים הישראליים הטובים בכל הזמנים. דעתי אז לא נחשבה בעיניי שני החברים, שכן הם הסכימו על שלושה אלבומים ולא היו מוכנים לזוז מדעתם.
אהוד בנאי - קרוב
ברי סחרוף - סימנים של חולשה
פורטיסחרוף - סיפורים מהקופסה
את הראשון ואת השלישי לא הכרתי (עד כדי שירים בודדים). את השני הכרתי ואהבתי עד מאוד (מומלץ בחום). מה עושה geebor אחרי אירוע כזה? נכון - הולך לחנות הדיסקים הקרובה ורוכש את שני האלבומים. סיפורים מהקופסה היה טוב אך לא הפיל אותי. קרוב, מצד שני, היפנט אותי לחלוטין, זרק אותי לתקרה והנחית אותי לריצפה. פשוט אלבום מדהים.
כך החל סיפור האהבה שלי לאהוד בנאי (אפלטונית לחלוטין, אנא הירגעו). הכתיבה שלו מופלאה, והביצועים כל כך מלאי רגש - פשוט מותירים אותי עצור נשימה. גם כשהוא מחדש שירים, היכולת שלו להוסיף ולשנות פשוט מופלאה (ע"ע לילה שקט עבר על כוחותינו...). כשגיליתי את פס הקול של "מאמי", אופרת הרוק המופלאה, אהבתי התחזקה שבעתיים. האיש גאון. מוזיקאי מדהים. הנה כמה מהאהובים עלי:
אסתר (כל הלילה על האש על נפשינו אבקש)
אביא לך (את הדרך אלייך אהפוך לתמונה, ואביא לך אותה, במתנה)
יוצא לאור (מלאכי ציפורים מעלייך, מלווים את צעדיך)
החיזיון לפרנצ'סקו גויא (אהוב לבי מרחפים אנחנו, עת כה ארוכה)
כשחיכיתי לך על הספסל (האם ידעת שאז, בשנת 82, היו שבעה ליקויי חמה ולבנה?)
פלורנטין (איך שהיא רוקדת וחולמת, על היום שבו יזרח בוקר טוב על פלורנטין)
לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ (חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו)
כולם יודעים (אהובתי הקשיבי אל העפרוני)
השבוע יצא לאהוד דיסק חדש. עוד לא הספקתי לקנות - אך בקרוב בקרוב. השיר החדש שלו, היום, כבר הספיק להמיס אותי: "היום אשלח יד ללטף את ראשך, היום אגרום לך סוף סוף לחייך". לסיום אצטט את המשפט האהוב עלי ביותר מכתיבתו של אהוד, אולי אחד ממשפטי האהבה היפים במוזיקה הישראלית.
אחרי כל זה אולי נפליג לאיזה אי,
על קו החוף ישוטטו הילדים,
שושן אדום אני אקטוף לשערך,
כשמעלינו חופה של כוכבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
