בוקר. טלפון מאחי הקטן. "אתה הולך לשמוע ברדיו שהתרסק מטוס סקייהוק על הר חברון" הוא אומר, "אל תדאג אני בסדר". "מי זה היה?" אני שואל בתדהמה, "מה מצבו?". "זה היה ב'. לא יודע מה מצבו, הוא בבית החולים. אני אעדכן אותך מאוחר יותר. חייב לרוץ".
התרסק היום מטוס סקייהוק של חיל האויר הישראלי. הטייס, פרח טיס צעיר, נטש לפני ההתרסקות. פרטים יבשים, לא?
הטייס הזה, בחור נחמד ומצחיק, נמצא בצוות של אחי הקטן. אחי, geeboritto, הוא בחור מדהים. לעולם לא אהיה אדם טוב כמוהו. אני לא מדבר על הכישרון המופלא שגרם לו לצלוח את קורס הטיס ולסיים כטייס קרב זה מכבר. אני מדבר על האנושיות, הצניעות. יש גם כאלו. פשוט בחור טוב. כולכן, קוראותי היקרות, צריכות לקנא בחברה שלו (מדהימה בפני עצמה). אה, והוא גם חתיך. קצת פחות ממני, אבל עדיין חתיך. אם לא היה לי את היתרון הקל הזה המשפחה כבר מזמן הייתה מנדה אותי.
בחזרה לעניין. אני לא יכול לכתוב על פרטי האירוע שגרמו לבחור לנטוש את המטוס, הם ככל הנראה יפורסמו בקרוב. מה שאני כן יכול להגיד לכם הוא שאין בי מלים לתאר את ההערכה שלי לבחורים האלו. אני גם יכול להגיד לכם שהטייס שנטש קיבל תשבוחות מכל הדרגים. העובדה שהוא יצא חי מהעניין אינה ברורה מאליה בהתחשב בסיטואצייה שהתרחשה באויר, שלא הייתה קשורה כהוא זה לתפקודו.
מה אנחנו, האנשים הפשוטים, יודעים על מצבי לחץ אמיתיים? כלום.
אחי טס על אותו המטוס אתמול.
כמה מזל.
[אני, אגב עדיין פנוי. מישהי מעוניינת?]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
