כתבתי בזמנו סיפור על צליל שלח. אם לא קראתם אותו אני מזמין אתכם לקרוא אותו בטרם תקראו את הפוסט הזה. באותו סיפור עשיתי קישור בין השיר "פרח" המושר ע"י יהודה פוליקר לילדה המקסימה הזו שנרצחה בידי מחבלים בסיני. הילדה אותה אהבתי בילדותי אשר חלפה עברה לה. בעקבות אותו סיפור קיבלתי מספר תגובות שטענו שאין כל קשר בין השיר "פרח" לאותה ילדה.
הפריע לי בזמנו שלא ניתן למצוא בשום מקום מידע על שירים. הסיפורים שמאחורי השירים.
אז הרי לכם סיפור אחד. סיפור קטן ועצוב.
בשנת 1985 נהרג חייל בלבנון. עוד מקרה שנכנס לסטטיסטיקה ובמצב רגיל לא היה חודר לליבנו. המקרה הההוא, כמו כל מקרה מוות (לא עלינו) פגע במשפחתו של הבחור פגיעה אכזרית וקשה. הבחור, נתנייתי בשם רן ברוד, היה בן למשפחה פשוטה. כל שבוע היה חוזר באותו קו אוטובוס המגיע לתחנה המרכזית בנתניה, שם הייתה מחכה לו אימו ביחד היו הולכים הביתה. ההודעה על מות הבן הגיעה למשפחה באמצע השבוע. האם, מתוך הכחשה טבעית, הלכה באותו יום שישי להמתין לבנה בתחנה המרכזית. וכך גם ביום שישי שלאחריו. וביום השישי שלאחריו. וכן הלאה.
איני יודע האם היא עוד בין החיים ואם כן האם אותו מנהג עדיין נמשך. כך או כך, הסיפור מזעזע מספיק כשלעצמו.
רצה הגורל ואותו בחור, חן ברוד ז"ל, היה חברו ובן כיתתו של אחד הכותבים המוכשרים בארצנו הקטנטונת - יוני רועה. עליו כתב יוני את השיר "פרי גנך". השיר הזה מצמרר אותי כל פעם מחדש.
את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר מי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה
פתאום המלים מקבלות קונוטציות ריאליסטיות יותר.
יש עוד שירים רבים שאני מכיר את הסיפורים מאחוריהם. כל כך חבל שאין מקום בו ניתן להשיג את המידע הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
