סיכום הפרק הקודם - חבר לקח אותי לפאב השכונתי, התחלנו עם שתי בחורות מדהימות, אחת מהן לקחה את הטלפון שלי. מספר ימים לאחר מכן היא שלחה לי SMS.
ההפתעה הנעימה הותירה אותי מתרגש כמעה. אמנם כבר עברתי לא מעט בחיי בתחום מערכות היחסים והנשים באופן כללי, אך הבחורה הזו הייתה שונה. לא ידעתי לשים את האצבע על השוני אך הייתה לי הרגשה טובה לגביה. קים.
יצאנו ביום המחרת. סיבוב בארים (עצירה, משקה, עצירה, משקה). קים הפתיעה אותי בספונטניות שלה, זרמה עם התכניות שלי בכייף. סיימנו את הסיבוב בבית קפה ביהודה מכבי. בקבוק שרדונה צונן (מבושמים ככל שהיינו, היה נראה שאלכוהול נוסף יכול להיות רעיון טוב), שיחה מעולה, הקליק באוויר. מספרת על עצמה, אני מספר על עצמי.
"יש משהו שאת חייבת לדעת" אמרתי, "בעוד חודש וחצי אני עוזב את הארץ להרבה זמן".
"סבבה" ענתה לי, "צריך לחיות את הרגע, לא?"
אחח.. איזו בחורה, אה?
בהמשך השיחה הכל זרם כראוי. הנחתי את ידי על ידה, משחקים אחד עם השניה. התנשקנו לקול תרועת יושבי בית הקפה (אני תמיד מתפקד טוב בנוכחות קהל). לקחתי אותה לביתה, עוד קצת התגפפויות. קבענו לדבר למחרת.
יומיים לאחר מכן נפגשנו שוב. אספתי אותה מביתה, לקחנו סרט, הגענו לדירה שלי, הזמנו ספגטים והתחלנו בצפייה. סרט מיי אסס. היה פשוט נפלא. כשראיתי אותה עירומה לראשונה פעם ליבי בעוצמה שלא הייתה מביישת אסדת קידוח. אני זוכר שהיא שאלה אותי "תגיד, יש לך חסרונות בכלל?". "כולי חסרון אחד גדול" עניתי. הפחד מלהשלות אותה (אחרי הכל עמדתי לעזוב את הארץ) גרם לי להתייחס לכל היציאה הזו באדישות קרירה מעט. אני לא יכול להיות קריר באמת, אני אדם די לוהט באופן טבעי, אך השתדלתי שלא להפגין את רגשותי יותר מדי.
אני לא זוכר אם נפגשנו פעם או פעמיים לאחר מכן. כך או כך, בערך שלושה שבועות לאחר שיצאנו לראשונה התקשרתי אליה. "הגיע הזמן לסיים את זה בצורה יפה" אמרתי, "נהניתי איתך המון, תודה לך". "גם אני נהניתי" ענתה לי, "שתהיה לך נסיעה טובה".
וכך, בצורה קורקטית לחלוטין, הסתיימה מערכת היחסים היחידה שהצליחה לרגש אותי באמת בשנתיים האחרונות .
בחלקו הראשון של הסיפור העלתי את התהייה "איך יכול אדם להיות מאושר באין לו אהבה". ובכן, כל פעם שאני פוגש בחורה שמדהימה אותי אני נהיה יותר ויותר שמח. זה אומר שיש סיכוי. שלא אבדה תקוותנו. התקווה בת שנות אלפיים.
לפני חמישה חודשים חזרתי לארץ (איך שהזמן טס). חודש לערך לאחר שנחתתי שלחתי לה SMS.
"מה נשמע צ'יקה?"
"הכל בסדר מאז שנטשת אותי מתחת לחופה. עדיין מוצלח כתמיד?"
"כישלון טוטאלי אז יוז'ואל"
"אני הולכת לישון, נחמד לשמוע ממך"
למחרת שוב אני שולח SMS
"יש מצב להזמין אותך לכוס קפה או שהחבר יתנגד?" [נסיון זול לגשש]
"לא נראה לי כל כך. חשבתי שלא עניינתי אותך יותר מדי."
אאוצ'. אם היא חושבת שלא עניינה אותי יותר מדי כנראה שעשיתי איזושהי תקלה. התקשרתי. הסברתי לה כמה שהיא טועה (בלי להישמע פתטי מדי כך לפחות אני מקווה), והיא הסבירה לי כמה שיש לה חבר כבר המון זמן. "הוא חזק יותר ממני?" שאלתי. "לא בטוחה, אפשר לבדוק" ענתה. שיחתנו איכשהו התגלגלה לתכנית הרדיו המיתולוגית היפופוטם. "החבר שלי הכיר לי אותה, זה פשוט מעולה!" אמרה לי. איי קראמבה, באותו הרגע אפילו אני התאהבתי בו!
זהו כל הסיפור. אה שכחתי, רכבתי מביתה על החמור שלי לכיוון רמת אביב, לבוש בחליפה הוורודה החביבה עלי כשפתאום נשך אותי כלבתול. תוך הימלטות משיניו המחודדות התנגשתי במכונית משטרה ממסוף רמלה. הם עצרו אותי או משהו כזה וזה היה די מצחיק בעצם אז הייתי שם וצחקתי ודברים. בסדר עכשיו?
ונחזור לעניין.
עדיין מאוד מפריע לי שקים לא חשבה שהחזקתי ממנה ומהעוצמות שלה. ולכן הבאתי סיפור זה אל הכתב ושלחתי לה לינק. מקווה שהיא תבין כמה שהיא תותחית. בחורות כאלה לא פוגשים כל יום.
אם לא הייתי נוסע... מי יודע?....
[זוכרים שסיפרתי שחיי עשויים להשתנות מהקצה אל הקצה?... מחר מגיעה נקודת השיא, הטופ שבטופ. תחזיקו לי אצבעות.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
