אתמול בלילה חבר שלי התקשר אלי.
"שמע, מכיר את מועדון הבבלת בבלת?"
"כן."
"הבעלים רוצה למכור אותו, אני נוסע להיפגש איתו ביחד עם שני חברים. אתה נכנס איתנו?"
"זה כלכלי?"
"עברתי קצת על המספרים, נראה חיובי."
"בכמה הוא רוצה למכור?"
"בבלת בבלת בבלת."
"הרבה כסף, המספרים מצדיקים את ההשקעה?"
"ככה זה נראה. יאללה אתה בא?"
"אני בדרך."
נסעתי, ראיתי את המועדון, ישבנו עם בעל המקום. שלוש קומות, פוטנציאל אדיר. לקחנו שבועיים שלושה להחליט.
אז אולי אני הופך לבעלים של מועדון מדהים בת"א?
אז אולי באמת!
ולעניין אחר.
כמו שחלקכם יודעים אנוכי מתגורר ברמת אביב. ביום שישי בצהריים קפצתי למרכז שוסטר, משוש חייה של כל צפונית זבת חוטם. לאחר שהקאתי את נשמתי על עלמת חן לבושה במה שנראה כסוג של בייבי-דול מנוקד של ורסצ'ה ניגשתי לקופי בין לרכוש לי אולטימטיבי וניל. מה קרה, אסור? גם לנתנייתים מותר להתפלצן קצת! (מי אמר מוסר כפול מי??)
למי שלא מכיר, אולטימטיבי וניל של הקופי בין הוא הדבר הטוב ביותר שקרה למין האנושי מאז המצאת הפרה. והקישוא. והמגבת. בעצם הכי טוב מגבת.
בעודי עומד ומזמין בקופה א' ניגשת לה עלמת חן לקופה ב', לבושה במן חולצה שהיא בעצם גם חצי שמלה ובאזור המותניים מתנפחת בצורה שמאוד לא החמיאה לה. נו שוין. מי אני שאטיף לבנות רמת אביב בתחום האופנה?
להלן הפרוטוקול:
"היי כאילו מה ההבדל בין לאטה לקפוצ'ינו?"
"בקפוצ'ינו יש קצף חלב מעל הקפה."
"ואפשר להזמין את הלאטה כאילו גם עם קצף חלב?"
"זה קפוצ'ינו."
"איכס אני לא סובלת קפוצ'ינו."
"אז את רוצה לאטה?"
"כן, אבל שיהיה עם קצף חלב."
איי קראמבה, רמת אביב.
[אנא מכם אל תשאלו אותי על איזה מועדון מדובר... מה, כבר שכחתם את הסיפור על המועדון? יש לכם זיכרון של דגתול?]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
