לפני מספר לילות חגגנו מספר חברים ואני את יום ההולדת של חבר טוב. אין כמו ארוחת שחיתות במסעדה איכותית בכדי להביע את הערכתנו לבחור אשר מלאו לו 25 אביבים. כרגיל אצלנו נסבה השיחה על קולנוע ומוזיקה, כל אחד בתורו עושה סטנד-אפ קצר של חיקויי סרטים. ממבצע סבתא ועד סנאצ'. לאחר שסיימנו להתאבל על אריק לביא (למה לא אמרת שאחותך יפה ממך), נעמי שמר (יאן מיפן) ומרלון ברנדו (מייק הים אן אופר הי קנט רפיוז), הלכתי להשתין בפעם הרביעית (יותר מדי בירה). חזרתי לאמצע דבריו של אחד החבר'ה:
"בכלל בפרפר נחמד יש המון סתירות בעלילה.
אתם זוכרים שפעם עופרה אכלה ארוחת צהריים עם שבי ונולי?
היא הביאה עוף וחילקה אותו ביניהם!
והם אכלו!!
לא שיש לי בעיה עם שבי המונגולואיד,
ואפילו בץ האידיוט או עוזה המטומטמת היו בסדר,
אבל נולי??
נולי אוכלת עוף???
זה בכלל לא הגיוני!
אולי היא אוכלת את אמא שלה??"
כולנו צחקנו קצת, ואז הוספתי את שלי:
"זה מה שמוזר בעינייך?
אני אגיד לך מה מוזר בעיני!
למה קוראים לבץ בץ?"
["כי הוא צב" עונים הליצנים]
"למה קוראים לעוזה עוזה?"
["כי היא אווזה" עונים הליצנים]
"למה קוראים לשבי שבי?"
["כי הוא שבלולתול" עונים הליצנים]
"למה קוראים לנולי נולי?"
["כי היא אפרוח" ענה רק אחד מהליצנים. ואז שתק]
שתיקה קלה עטפה את השולחן. פתאום אחד החבר'ה אומר "טוב הנה שאלה ראויה, מי בא איתי לשאול?". מהמבט התוהה ששלחתי בו הבין הבחור שאין לי מושג על מה הוא מדבר. "למה אתה חושב שהתחלנו לדבר על פרפר נחמד?" שאל. "לא יודע" עניתי. "תסתכל שני שולחנות מאחוריך" אמר. הסתובבתי.
השם ישמור!
דודו זר!
"אז אתה בא לשאול אותו למה קוראים לנולי נולי?" שאל. "יאללה" עניתי.
בתור בעל הבטחון העצמי בחבורה לקחתי על עצמי את משימת הדיבור.
"שלום, דודו זר?"
"כן?"
"קודם כל רציתי להגיד לך שתמיד הערצתי אותך. כשאבא שלי היה בכלא אתה היית כמו אבא בשבילי."
[שקר זול שמשיג קשב מלא, שזור בפחד והערכה]
"אני שמח לשמוע. יש משהו בו אני יכול לעזור? אני קצת באמצע האוכל."
"מטרידה אותי תעלומה שאולי תוכל לספק לה פתרונים."
"אני שומע."
"תגיד, למה קוראים לנולי נולי?"
"זה מה שיש לך לשאול אותי? אתה לא מתבייש?"
"מתבייש מתבייש אבל הגרון יבש."
"מה הקשר?"
"חשבתי שזה יצחיק אותך."
"זה לא עבד."
"בקשר לשאלה.."
"אתה ברצינות מצפה שאענה לך?"
"כן."
"טוב נו, זו הייתה מן בדיחה פרטית בינינו. נולי היא דמות טפשה בצורה יוצאת דופן, שמת לב?"
"היא די מפגרת, נכון."
"אתה יודע איך אומרים אפס בגרמנית?"
"לא."
"נול."
"אההה. הבנתי."
"יש עוד משהו שאני יכול לעזור בו?"
"אתה יכול לעשות פרי-פרה-פוטה-פרה?"
"זה לא נראה לי מתאים כרגע."
"מי עשה את הקול של פינגי?"
"אתה ממש מפריע לי."
"כמה הרווחת לפרק?"
"אתה מוכן לעזוב אותי בשקט?"
"סליחה, נסחפתי."
"אני סולח."
"אתה בטוח שלא בא לך לעשות פרי-פרה-פוטה-פרה?"
"תסתלק מכאן בבקשה."
"אוקיי, תודה."
וכך הלכנו משם, מצויידים במידע חדש וחיוני לשיחות קוקטייל, ושבנו למגדלי הבשר שהמתינו לנו על צלחותינו.
ללא כל קשר, אתמול התקיים המבחן האחרון שלי לסמסטר זה, מה שאומר שמפה לשם סיימתי שתי שנות לימודים שלמות. וופ-טי-דו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
