|
| 7/2006
אני שונאת את פתח תקווה
זה היה בערב כ"ח בכסלו
נסענו בכביש העוקף ז'בוטינסקי
לעבר העיר הגדולה
בצדי הדרך יכולנו לראות
פועלים רומנים מבצבצים ומעשנים נובלס
החניונים היו מלאים עד אפס מקום
עמדתי ליד הבר והזמנתי בירה
הברמן הכיר אותי
ולכן לא הייתי צריך להגיד לו איזה סוג
ואז, הזרקור הכחול האיר את פינת החדר
ושם ראיתי אותה והבנתי שזוהי האישה
כשהיא התקרבה ליבי, החסיר פעימה
ופתאום היינו ערומים לאור נרות
האחו החריש את אוזני אך לא התייפחתי
(ז'בוטינסקי)
הייתי שבוי ביצירת הפאר שעמדה מולי
ובעודי מכוון לעבר גומת האהבה שלה
היא פתאום שאלה אותי
תגיד לי - מאיפה אתה
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה, שנים
שנים על גבי שנים
ערסים, זקנות ובני עקיבא
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה
שנים על גבי שנים
ערסים, זקנות ובני עקיבא
אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה
אני שונאת את פתח תקווה.
עיר זקנה, אפורה, מלאה בבניינים משעממים, רבועים, גדולים, הצבע שלה כל כך משעמם, שגם הוא מונוטוני.
והאוטובוסים, איכס, האוטובוסים. אוטובוסים על כבישים כל כך צרים ומגעילים.
העיר הזו מעיקה.
האוטובוס מהמושב שלי אל עבר פתח תקווה עובר בכל יישוב אפשרי בדרך לשם, במקום עשרים דקות נסיעה, זה לוקח שעה. האוטובוס עובר באילת בדרך אל המושב שלי מפתח תקווה (ולהיפך).
אבל שם נמצא משרד התעסוקה, שדורש אישור רפואי אידיוטי, ומציע עבודות אידיוטיות. שלושה שבועות של שיכרון חושים, עבודה בקייטנה בפתח תקווה.
נראה לכם שאני אלך לעבוד שם?
אני שונאת את פתח תקווה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
