|
| 10/2007
משבר אמונה, משמעות הקיום וכו'
לכבוד הדיון העמוק שאני עומדת לקיים, כאן ממש, רק היום, לגבי דברים קצת משעממים, קצת משמימים וקצת חסרי תכלית (שלא לדבר על נדושים), אכתוב כמבוא שיר קצרצר.
הכל יכול/ הבליינים
"אני פוקח עיניים לבדוק אם הערב בא
רואה שרק שתיים נותן עוד שעה שינה
מתעורר בחמש ומכין שתי כוסות קפה
מציץ בראי ומבסוט שאני יפה
נפטר מנשים שמצאתי בין השמיכות
מדליק ת'ג'קוזי ושם לי על פול בועות
מזמין קלמרי קצת סושי ודיאט קוק
העיקר הבריאות מסיבות וסיבה לצחוק
בליין במועדון גדול הוא הכל יכול..
יורד לרחוב מחכה לי מונית פאר
דוגמנית ידועה מפנה לי מקום מהר
מרטיני וודקה ברדיו דופק התוף
הביפר מודיע התחילה המסיבה בחוף"
בקיצור, הרעיון הועבר ואני דילגתי על כמה בתים באמצע (ומאור כהן אדיר).
אני לא כזו שטחית וגם לא כזו סליזית, אבל השיר הזה מתחבר לי יפה יפה עם החודש האחרון. שינה מחמש בבוקר עד חמש בערב, קמה רק בשביל לאכול, לשתות, לקרוא ספרים ולבהות בסרטים שמרצדים לי מול העיניים. לאחר מכן מגיעה רוטינת הבילויים, לעיתים היא צפויה, לעיתים אף קצת מאכזבת. לעיתים ישנן הפתעות חיוביות עד מאוד ומרגשות. פאבים, הופעות, מסיבות (לפחות הרצון ללכת אליהן..), שתיה, עישון, ועוד דרכים מגוונות להרוס את גופי.
אני חושבת שקל וכיף להתרגל לשגרה הזו, אבל חייתי אותה קצת יותר מידי זמן. האלכוהול כבר לא משכר, אין הנאה בעישון וגם לא באוכל. השוקולד כבר לא מענג כמו פעם. הכל איבד טעם ואינני רוצה לעשות כלום פרט ללהקשיב לשקט, לסבול קצת, בכדי לאזן את כל ההנאות המזוהמות והמפוקפקות שחויתי עד עכשיו.
ואולי זה סתם הצורך הסגפני שבי מדבר. הצורך שרואה ברעב, כאב וסבל כהיטהרות ממעשיי הרעים. ואולי התנהגותי היום-יומית היא כראוי לבחורה בת 18 כחודש לפני גיוסה. אולי אני סתם מגזימה.
בכל אופן, החיים (לפחות אלו המוכרים) על פני כדור הארץ יסתיימו בקרוב, אז כלום לא משנה. כל כך חבל לי שזה שכדור הארץ יושמד ממניעים כלכליים ופוליטיים מטומטמים. מילא אם זה היה נובע ממניעים רגשיים.
אולי אני צריכה לעשות שינוי. משהו משמעותי כזה, ובלתי הפיך. או לפחות חצי בלתי הפיך.
אולי אני צריכה לחזור בתשובה, או לשתוק. אולי אני צריכה להחליף מלתחה, או לשנות דת. להחליף מין, או מדינה ושפה. אולי אני צריכה בכלל להחליף קרם פנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: