חזרתי מביקור באזרביג'אן... כמעט שבועיים, עניני עבודה... אבל גם מעט תיירות הצלחתי לעשות, אולי אפילו הרבה.
מקום מדהים... התמונות במחשב בבית ולכן לא יכול להעלות לבלוג, וגם את זה עוד אעשה בימים הקרובים. אבל בינתיים הנה כמה מילים:
שם באזרביג'אן לנתי בחאן שיירות עתיק, ובלילה האיר הירח באור כסוף את חומות העיר. מואזין קרא חרש לתפילה ורוחות הלילה הניעו את צמרות עצי הדולב העתיקים . בבית התה שבחאן שקירותיו מכוסים באריגי שטיחים עתיקים,כריות ודיואן. סמובר נחושת ועליו קנקן תה מחרסינה מתחמם לו במשך שעות . בבריכה שבפאטיו משתקף לו ירח....פעם לפני מאות בשנים, שלט בעיר הזאת חאן רב עוצמה... צאצא של גינג'יס חאן, לוחם עז שהטיל את מרותו על מוסלמים ונוצרים . שיירות של גמלים היו מביאות לכיכר השוק אריגיים יקרים , שטיחים נדירים ואת תבליני המזרח ואחר כך הן היו ממשיכות בדרך המשי הלאה מערבה לגיאורגיה, אל הים השחור וארצות הנוצרים .
העמק המוריק שם למטה מתחת לחומות העיר , לרגלי הקווקז, היה זירת קרב בין צבאות ג'ינג'ס חאן והשליטים המוסלמים המקומים, ואחר כך, שנים רבות אחר כך, הגיעו מצפון הקוזקים והרוסים.
ועכשיו דממה, הכל נשכח... ולעיר הנידחת הזו אפילו תיירים לא מגיעים.
הנער - ריינר מריה רילקה
רוצה אני להיות אחד מאלה
שעל סוסים פראים רוכבים בליל,
אשר לפידיהם נושבים ברוח
מרוצתם כמו שער פרוע.
כמו בראש סירה אהיה ניצב,
גדול, וכדגל לרווחה פתוח.
אפל, אך לראשי קסדת זהב
תבהיק במלא מנוח , בשורה
מאחורי יופיעו עשרה
גברים קודרים, שגון קסדותיהם
כקסדתי - צלול, עתיק, עומם
ועל-ידי אחד נושף מקום
בחצוצרה צורחת, בהירה,
והוא נושף לנו בדידות שחורה
בה נחלוף במהירות חלום:
בתים כורעים על ברך אחרינו,
ככר אחר ככר כנועה נכבשת,
הרחובות מטים עצמם אלינו -
וכל סוסינו רועשים כגשם.
ואם רוצים הנה... כך הם נראו הפרשים האלה ששעטו בערבות פעם וכבשו את העולם....
מתוך הסרט מונגול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
